ותחלה כתבת מ"ש הרב אלפסי שמע מינה דשטרות דחתימי סהדי וחד מינייהו קרוב או פסול אע"ג דאיכא עדי מסירה מזוייף מתוכו הוא אע"ג דלא איברו סהדי אלא לשקרי וכתב בעל מתיבות נהי דלא מגבינן ביה אבל משבעינן ליה אפומא דחד כשר וגאון כתב דלא משבעינן ליה וכו' וכל זה מועתק מן העטור ואינו כלל כנגדי כי מה שכתב הרב אלפסי ז"ל הוא בשטר שידענו שחתמו יחד הקרוב או הפסול עם האחר וגרע משאם לא הי' חתום בה עד כלל שהיה נכשר בעדי מסירה ועתה הוי כמזוייף מתוכו וגם מיירי בשטר מתנה שעושה קנין וכדאיתא בגמרא בדוכתה אבל היכא שלא נודע זה ואיכא למימר רוחא שבק או שלא חתמו יחד והפסול חתם מעצמו בזה אף הרב אלפסי ז"ל יודה דתלינן ואמרינן רוחא שבק כמ"ש זה בפ"ק דמכות. ומטעם זה כתב בעל מתיבות דמשבעינן ליה והגאון שכתב דלא משבעינן ליה טעמא אחרינא הוא משום דכיון שלא חתמו בשטר כי אם שנים אחד כשר ואחד פסול כשנסתלק הפסול הוה ליה הכשר עד אחד בשטר ולאו כלום הוא ואפילו לשבועה וכבר הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דעד אחד בשטר קם הוא לשבועה כמ"ש בעל הלכות גדולות משום רבנן קמאי כמ"ש זה בחדושיהם פ' גט פשוט ומדבריהם אתה למד דכל היכא דאיכא למימר רוחא שבק או שחתם מעצמו לבסוף תלינן:
תשובות הריב״ש · חלק תט״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.