תשובות הריב״ש · חלק תי״ג סימן ח׳

ההקדמה הג' שלעולם יש לנו לתלות בכל מה שאפשר כדי להחזיק השטר בכשר ולא לפסלו דאע"ג דאמרי' יד בעל השטר על התחתונה היינו בלשון השטר שאם יש לדון אותו בשני פנים דנין אותו בפחות שבלשונות אבל להכשיר השטר ולהעמידו בחזקת כשרות יד בעל השטר על העליונה ואפי' באפשר רחוק נכשיר אותו וכמו שהוכיחו המפרשים ז"ל מההיא דב"ב (קע"א.) שטר שזמנו בשבת או בעשרה בתשרי שטר כשר ועדים כשרים דאמרינן אחרוהו וכתבוהו ולא אמרינן הקדימוהו ופסול וכן ל"א נכתב בזמנו ועדים פסולין ושטר פסול וכן לא תלו שנכתב בזמנו בשוגג ושטר כשר ועדיו כשרים דלעולם לא תלינן שטעו או שגגו אלא אמרינן נכתב קודם לכן ואחרוהו וכתבו זמן זה וכן הוכיחו זה מההיא דפ"ק דע"ז (י'.) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא וכו' וזה מוסכם ומפורש לכל המחברים והמפרשים ז"ל והרשב"א ז"ל כתב זה בארוכה בפרק גט פשוט וז"ל שטר מאוחר הוא וכשר ואע"פ שבעל כרחנו לא נכתב באותו יום שכתוב בשטר אלא שהקדימוהו או שאחרוהו אין אומרים מוקדם ופסול ויד בעל השטר על התחתונה שלא אמרו כן אלא במה שיש בשטר מה שאפשר לדונו ולזכותו של בעל השטר או לחובתו כגון כסף סתם ושית מאה וזוזי א"נ סלעין דאינון ונמחקו או כיוצא בזה אבל לפסול את השטר לא אמרו דחזקה אין העדים עושין שקר ודבר שפוסל את השטר וכדתניא בסנהדרין (ל"ב.) שטר שזמנו בא' בניסן בשמטה ובאו עדים ואמרו היאך הם מעידין על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו שמעינן מיהא דלעולם מעמידין את השטר בחזקת כשר ומי שבא לפסלו עליו הראיה וכ"כ ר"ן ור"ש ז"ל ובנמוקי הרמב"ן ז"ל שהדין זה יכול להתלמד ממש"א במסכת ע"ז בפ"ק (י'.) בההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא וסבר רבין קמיה דרב נחמן האי שטרא מאוחר הוא ועד דמטי זמניה לא טריף וא"ל רב נחמן ספרא דוקנא כתביה וכו' ש"מ שאין אומרים יד בעל השטר על התחתונה לפסול את השטר אפילו בדבר שהעדים רשאין לעשותו אלא לעולם בחזקת כשר מעמידין אותו ואם יש לו שתי פנים בלשונו גובין המועט והוא שיהא לו פנים תדע דתנן (בב"ב קס"ה:) סלעין דאנון ונמחקו אין פחות מב' ואמאי לימא דאנון שבעה דינ' קאמר ואין לו אלא ז' דינרין אלא שמע מינה שאין תולין במחק דבר שהוא סותר עקר מה שבשטר אבל במה שאינו סותר ודאי כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה עכ"ל הרשב"א ז"ל . ואחרי שלשה הקדמות אלו הדבר מבואר ששטר הטפסה זו אפי' נאמר שצריכה ב"ד שלשה כשר ואינו נפסל בקורבת שנים מן החתומים לפי שכיון שיש לנו לתלות בכל מה שאפשר כדי להעמיד השטר בחזקת כשרות כמו שנתבאר בהקדמה הג' א"כ נאמר ששטר זה אע"פ שיוצא לפנינו בשלשה החתומים ושנים מהם קרובים האחד מן הקרובים חתם מעצמו ובשטר זה לא חתמו מתחלה כי אם שני דיינין וזה חתם בסוף או שהניח ריוח וחתם למעלה כמו שהתבאר בהקדמה הראשונה ונשאר השטר כשר בחתימת שני דיינין המעידין שהיו ב"ד של ג' ונאמר שאחד מן השוק כשר לצטרף עמהם ולא זה הפסול אלא שלא חתם או שמת שהרי בשטר הטפסה זו יש בה בי דינא ובמותב תלתא אם בראשה אם בסופה וכל שכתוב בה כן לכ"ע כשרה בחתימת שנים כמו שהתבאר בהקדמה הב'. וכ"ש שיש לנו לומר כן לפי מש"כ בשם ר"מ הלוי דבי דינא כשרים משמע שיש לנו לומר שלא נצטרפו עם הקרוב וכ"ש שהדבר מוכיח מתוכו שהוא אמת שהרי ההטפסה כתובה כלה מיד סופר הקהל אשר היה עד על המתנה ובהטפסה כתובה כל המתנה מידו עם חתימתו וחתימת חברו הכל מידו והעד השני חי ת"ל ומעיד שנעשית המתנה ולא יחלוק על זה כי אם מואס באמת ואהב בשקר ועוד דאמרינן בפ"ב דכתובות (י"ח:) דמלוה מידק דייק ומחתים ומשמע התם דחזקה אלימתא היא עד דס"ל לרבי [מאיר] דאפילו במקום מגו דהפה שאסר הוא שהתיר כגון בשאין כתב ידו יוצא ממקום אחר אין נאמנין לפסלו אם אמרו כתב ידינו הוא זה אבל פסולין היינו ומפסול קורבא קאמר דאי בפסול גזלנותא היאך אמרי רבנן נאמנין בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר והא לא מצו משוו נפשייהו רשיעי אלא בפסול קורבא קאמר ורבנן נמי מודו בהאי חזקה אלא דלא אמרי לה במקום מיגו בנדון זה נמי חזקה אין בעל דבר מחתים דיינים קרובים בהטפסה ובודאי לא חתמו כי אם שנים הכשרים הרחוק ואחד מן הקרובים שנעשו ב"ד עם אחד כשר מן השוק ולא חתם השלישי ההוא לסבה מה ובא זה הקרוב וחתם מעצמו. ואף אם כתוב בלשון ההטפסה אנו ב"ד החתומים למטה אין ראיה לומר ששלשת הדיינין חתמו אלא השנים חתמו וקראו עצמם ב"ד שהרי בית דין הן עם השלישי שנצטרף עמהם במעשה ב"ד אע"פ שלא חתם הוא עמהם ואפשר וקרוב לומר שהסופר שכל ההטפסה כתובה מידו הוא היה הדיין השלישי עם השנים אלא שלא חתם עמהם לאי זה סבה או שלא חשש כיון שכבר כל ההטפסה כתובה מידו וגם המתנה שבה עם חתימתו וחתימת חברו הכל מידו. וקרוב עוד לומר שכיון שהוא סופר מובהק הרי כתיבת ההטפסה מידו כאלו חתם בה ואע"ג דקיי"ל בפרק המגרש (גיטין פ"ח.) חתם סופר שנינו אבל כ' סופר ועד לא ומשו"ה לא הוכשרה ההיא כתובת חתנים בטופסא דספרא ועד אחד התם הוא שאין כלל בטופס הסופר חתימתו אבל בהטפסה זו שכתובה בה המתנה בחתימת הסופר עדיף מכתב סופר והוה כמו חתם סופר ואצ"ל לדעת בעל העטור ור"ח ז"ל שכתבו סופר מובהק ועד אע"ג דאינו כשר לכתחלה כרב דקיי"ל כותי' (שם פ"ו:) מ"מ לא גרע מכתב ידו דתנן במתני' (שם.) דהולד כשר וא"כ בדיני ממונות כשר לבני חרי כדינא דשלשה גטין דמתני'. עוד נמצא לראב"ד ז"ל בהשגות (פי"א מספר שופטים) דאב ובנו שמונין להן אחד בדיני ממונות אפי' בשעת גמר דין הוא דכיון שאין האחד מן המנין הוי כאלו אתי למחזי ומדבריו נראה דכל שהיו הדיינין שלשה כשרים אפילו נצטרף עמהן רביעי קרוב לאחד מהן כשרים ששני הקרובים מונין להם אחד ולדבריו בנדון זה הרי הוא כאלו אין כאן חתומים כי אם שנים לפי שהקרובים אין מונין להם אלא אחד ומה שכתבו במותב תלתא לפי שלא מנו לאלו כי אם אחד והיה שם אחד כשר עמהם דבי דינא כשרים משמע וזה הקרוב חתם אחר כן ואינו מעיד שקר שהרי היה עמהם בשעת גמר דין :