תשובות הריב״ש · חלק תי״ג סימן ב׳

ילמדנו רבינו ראובן הדר בגירונדא ושמעון הדר בפרפניאן נתרצו בשדוכי חנה בת ראובן לימין בן שמעון והתנו ביניהם שיתן ראובן לימין בן שמעון בנדונית בתו כך וכך ושיתנו שמעון ואשתו לבנם הנז' בעת הנשואין באחריות נכסיהם הבתים שיש להם בפרפניאן מקום דירתם בשיור דירה להם כל ימי חייהם אמנם אם תבא חנה אשת בנם הנז' לגבות כתובתה שיהא השיור דירה נמחל עד שתהיה נפרעת מכתובתה ושתעשה הטפסה לראובן מן המתנה הנזכר לראיה ולזכות בעד כתובת בתו כמו שנהוג במתנות הנעשות בכגון זה ושיעשו הנשואין בגירונדא לפורים של שנת כך ובהגיע תור הנשואין כמו שמנה ימים קודם עשו שמעון ואשתו בפרפניאן שטר המתנה הנזכרת כנזכר לבנם בגופן שלנו ועדיו אחד מטובי הקהל וסופר הקהל שהיה סופר מומחה ובקי בשיור דירה כנז' אך שאם תבא חנה בת ראובן הדר בגירונד"א לגבות כתובתה שיכתוב ימין בנם הנזכר בשעת הנשואין שיהיה נמחל השיור דירה וכו' כאלו אינו. עוד נעשה שם בפרפניאן ע"י ב"ד שטר הטפסה לראובן מהמתנה הנזכרת וזה לשון הב"ד בהטפסה אנו ב"ד חתומי מטה הוזקקנו להטפיס לראובן הדר בגירונד"א שטר מתנה שעשו שמעון ואשתו לבנם ימין מהבתים שלהם. וזה לשון המתנה הנזכרת אות באות תיבה בתיבה במותב תלתא בחדא הוינא כתבנו וחתמנו ההטפסה הנזכרת ונתננו ביד ראובן הנזכר וכו' וההטפסה הנזכרת כתובה כלה מיד סופר הקהל שהיה אחד מעדי המתנה זולתי חתימת הג' החתומים בה עתה מת ימין בן שמעון והניח בת קטנה ונתמנה ראובן אפטרופא על נכסיה מאת גזבר גירונד"א ובקש מאת שמעון למסור לו הבתים בכח הטפסת המתנה שבידו כי המתנה עצמה שהיתה ביד ימין בן שמעון לא נמצאה ואומר כי בנו עם כל מטלטליו וכתביו מת בבית שמעון אביו והוא עכב שטר המתנה בידו והסופר מת ואיננו שיעיד על המתנה אבל העד השני הוא חי וזכור מן המתנה ומעיד עליה וגם הוא אחד מן החתומים בהטפסה כי באה הנה לגבות כתובתה וגם נתקיים תנאי אחר שהיה במתנה שבעבורו נמחל השיור דירה ולא רצה שמעון וכפר במתנה ובתנאין ועל זה נתעצמו בדין בפני דיין נתמנה על זה מכח המלכות לדון בדיני ישראל והדיין דן הדין ופסק כנגד שמעון ושמעון נסתלק מן הדין ואדונינו המלך יר"ה מנה אחר לראות אם נסתלק כדין ועתה אומר שמעון כי שטר ההטפסה שביד ראובן פסולה מפני שני דברים האחד כי אחד מן השלשה החתומים בהטפסה הוא אחד מעדי המתנה ובהטפסה צריך ב"ד ואין עד נעשה דיין אלא בקיום שטרות כשהשטר החתום בפניהם וחותמין בו משום דמדאורייתא קיום שטרות לא בעי אבל להטפיס שטרי ועתה אנו חיים מפי אלו הו"ל דאורייתא והשני כי השלשה החתומים בשטר ההטפסה שנים מהם קרובים זה לזה וצריך שלא יהו הדיינין קרובים זה לזה וא"כ ההטפסה פסולה ואין למדין ממנה כלל וראובן אומר שלא נאמר אין עד נעשה דיין אלא כשהוא מעיד על מה שהוא נעשה דיין אי משום הזמה או מן הטעמים האחרים שנאמרו בזה אבל בכאן זה עד על המתנה ואלו אינן נעשין דיינין לדון המתנה רק להטפיסה מפי ראייתם בלא הגדה שראו אותה והכירו שלשתם חתימת העדים ושלשתם נעשין דיינין ודנין על פי ראייתם דלא תהא שמיעה גדולה מראיה או שהעידו אחרים בפניהם ועדות המתנה וההטפסה שני דברים חלוקים ואמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ואע"פ שהוא עד המעיד במתנה לגבי ההטפסה שהוא נעשה דיין הרי הוא כחבריו ואע"פ שהוא יודע בעקר המתנה יותר כי אין היזק בזה ועל קורבת השנים מן השלשה החתומים בהטפסה אומר שאין לפסול ההטפסה מפני זה כי לעולם יש להחזיק השטר בכשרות ולתלות בכל מה שאפשר והבא לפסלו עליו הראיה ולכך יש לומר שאחד מן הקרובים חתם מעצמו ובהטפסה היו הדיינין הרחוק ואחד מן הקרובים עם שלישי שבשוק וחתמו אלו השנים ונכשרה ההטפסה בחתימת שנים מהדיינין כל שכתוב בהטפסה בי דינא דהשתא כולי עלמא ידעי דאין ב"ד בפחות משלשה או אי כתיב בה במותב תלתא ולא בעינן וחד ליתוהי דלאו דוקא וכ"ש אי כתיב ביה בי דינא ובמותב תלתא דליכא למיחש למידי וזה הקרוב האחד אולי חתם מעצמו וכיון שהשטר נכשר לא נפסל אחד כן מפני חתימת הפסול כמו שידוע בשטר שעדיו שלשה ושנים מהם קרובים שכל שלא נודע בעדות ברורה שחתמו יחד אמרינן שיתקיים עדות בשנים הכשרים אף בשטר ההטפסה זה היו שלשה בית דין כשרים דבי דינא כשרים משמע וחתמו שנים מהם שבזה די לעדות כל שמוכיח מלשונם שהיו ג' ונראה שהסופר היה השלישי אלא שלא התם לאיזו סבה או שלא חשש כיון שכבר היתה כל ההטפסה שבה המתנה עם חתימתו וחתימת חברו הכל מידו ואחר כן חתם הפסול מעצמו אם ראשון בשהניחו ריוח אם אחרון בשלא הניחו ריוח. ומביא עוד ראובן ראיה בהיות א' מעדי המתנה חי וזוכר עדותו ומעיד עליה גם העד האחד שהוא הסופר שמת הנה כל ההטפסה עם המתנה שבה בחתימת ידו וחתימת חברו הכל כתוב מיד הסופר הנזכר וא"כ הרי כאן עד אחד בשטר ועד אחד על פה שמצטרפים. חוזר שמעון ואומר הנה במתנה זו יש אחריות וא"כ לא נתן להטפיסה דשטר שיש בו אחריות אין כותבין אלא בלא אחריות דלמא טריף והדר טריף וא"כ היא פסולה. משיב ראובן לא נאמר זה אלא כשהעדים עצמן כותבין שטר אחר כמו הראשון או שב"ד עושין לו מעשה ב"ד מן הקרקע שהוא שלו אבל בהטפסה ודאי כותבין אותו אות באות ואין לחוש דלמא טריף והדר טריף שהרי מוכיח מתוכו שהטפיסוהו מאחר ולא יגבו לו ב"ד אחריות ועוד דאף אם לא נתן ליכתב האחריות אם כתבו לא נפסל בכך אלא שאין גובין בו אחריות וכן שטרי חוב המוקדמין לא נפסלו משום לא נתן ליכתב והם כשרים לגבות בהם מבני חרי ותורת שטר עליהם. ועוד שבהטפסה כזו גובין בה אף האחריות ונתן ליכתב שהרי המתנה מוכיח מתוכה שקיימוה על דעת להטפיסה לאשה או לאביה שהיא סמוכה על שולחנו ופורע נדונייתה שהרי כתוב בה שאם תבא לגבות כתובתה שהשיור דירה יהיה נמחל ואם לא יטפיסוה אליה מה תועלת יש לה אם אין בידה ראיה וזכותה יהיה ביד שכנגדה ועוד שהרי מנהג המדינה ושאר המדינות להטפיס לאשה מתנה העשויה בכגון זה וא"כ על דעת מנהג המדינה קיימה וב"ד כל שרואין מתנה כזו כותבין ומטפיסין לאשה וגובין בהטפסה בזו אחריות ואין צריך לומר מבני חרי אלא אף ממשעבדי דלקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו: