תשובות הריב״ש · חלק מ״א סימן ד׳

אמנם בתביעת סרח עם שמעון לא הודעתני טענתייהו במאי שאם היא תובעת ממנו הדברים שחייבה תורה למפתה אין בדבריה כלום אפילו אם היתה בתול' שהרי כיון שהיא גדולה ויצאתה מרשות אביה הרי כל אותו זכות הוא שלה וכיון שאפילו לפי דבריה שהיא מפותה ומדעת' ומרצונה נבעלה הרי מחלה על הכל וזה המבואר בפרק אלו נערות (כתובות לח.) וכ"כ הר"ם במז"ל (בפ"ב מהלכות נערה בתולה) שהמפתה את הבוגרות פטור מכולם ואם היא תובעת משמעון שהולד הוא שלו ושיטפל בו לפי שחייב אדם לזון את בניו כשהן קטנים דהיינו עד בני שש כדאיתא (בשלהי פרק אע"פ סה:) גם בזה אין ממש בדברי' ואפי' אם נודע שבא עליה שמעון והיא טוענת ברי שהיא מעוברת ממנו כיון שאין שמעון מודה לה בזה הרי אפשר שנתעבר' מאחר דכי היכא דמפקרא נפשה לגבי שמעון מפקרא נפשה לגבי אחריני כדאמרינן (יבמות סט:) בחד לישנא גבי ארוסה שעברה אע"ג דהתם לארוס היתרא ולאחרים אסורה כ"ש הכא שהאסו' שוה לכל וא"כ אע"פ שהיא טוענ' ברי ושמעון שמא הא קיי"ל (כתובות יב:) דמנה לי בידך והלה אומר א"י פטור דחזקה דממונא עדיף ואע"פ שהיא נאמנת להכשיר הולד אינה נאמנת להוציא ממון מחזקת שמעון א"צ לומר בנדון זה ששמעון מכחיש אותה ואומר שמעולם לא בא עליה שא"כ כל הזונות שתתעברנה תאמרנה שהם מעוברות מגדולי הארץ ועוד דאפילו באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לו האמינה תורה לאב לומר זה אינו בני וממזר הוא דקיי"ל כר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני בכורי ואפילו אמר כן על תינוק בין הבנים כדאפסיקא הלכתא כותיה (בפ' יש נוחלין קכז:) וכשאומר על הקטן שהוא בכור הרי הגדולים ממזרים ואע"פ שהיו מוחזקין בהם שהם בניו התורה האמינתו מדכתיב יכיר יכירנו לאחרים וכן פסקו הגאונים ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בזה הפרק בסמוך גבי ארוסה שעברה וכ"כ עוד בסמוך וז"ל א"א שהית' מעוברת ואמרה עוב' זה אינו מבעלי אינה נאמנת לפוסלו והרי הבן בחזקת כשרו' שלא האמינה תורה אלא האב אמר האב אינו בני או שהי' בעלה במה"י הרי זה בחזקת ממזר עכ"ל וכיון שכן שמעון נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבוע' היסת שהתורה האמינתו גם שיש לשמעון קצת אמתלא במה שהעד שהיתה מביאה לסיועה הוא הכחיש אותה ולשבע ע"ז חפץ ביד גם השטר שנעשה מתחלה מטענתה עם הב' נשים שהוציאו עליה את הקול שאמרה בפני ב"ד שלא הרתה ולא זנתה לא משמעון ולא מזולתו כל זה נעשה סניף לעזר שמעון ואף כי אין בזה השטר הוכחה גמור' לפי שהיא אמרה כן לנקו' עצמה ורצתה לכסות עונה שאם הודת שהיא מעוברת ולא משמעון אז היה לשמעון ראיה משטר זה אבל עתה לא והוי דומיא דמאי דאמרינן לא נתכוון זה אלא להשביח מקחו וכן מי שאמר על מי שהיה משמשו כעבד וכשעבר על המכס אמר שהוא בנו אם אמר אחר כן שהוא עבדו ואינו בנו נאמן לפי שלא אמר שהוא בנו אלא כדי לפטרו מן המכס (ב"ב קכז:) ה"נ איכא למימר הכי וגם שנראה שלא הי' השטר ההוא אלא שהב"ד כתבו וחתמו הטענות שבין סרח לשתי הנשים אבל אם נעשה השטר לבקשת שמעון וברצון סרח אז כיון שנתרצת שיעשה שטר לשמעון מהודאתה הרי הודאתה הודא' גמור' ובין כך וב"כ א"צ שמעון לשטר זה כלל כמו שאמרתי למעלה אלא אם כן תובעת סרח משמעון שכשבא עלי' נדר לה איזה דבר באתננה שאז חייב שבועת היסת על תביעה זו והשטר אם נעשה כהלכתו על הדרך שאמרתי פוטרו מן השבועה גם בתביעה זו וזהו מה שנראה לי בזה וחתמתי שמי אני הדורש שלומך ונאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: