תשובות הריב״ש · חלק ת״א סימן ג׳

ואם החמץ הוא בר"ה הרי הוא כשל הפקר וא"כ כ"ש שאסור לטלטנו שהרי יזכה בו בהגבהתו וה"ל חמץ שלו וקא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא ואיני רואה בו צד התר כדי שלא יזיק את הרבים אף אם נאמר שיש כאן נזק של רבים שכיון שיש כאן אסורא דאורייתא דקא עבר עליה כשיזכה בו לא התירו אסור של תורה מפני נזק הרבים כי אם אסור' דרבנן כדאמרינן במסכת שבת פרק כירה (שבת מ"ב.) מכבין גחלת של מתכת כדי שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ ואמרינן נמי התם אמר רבינא הלכך קוץ בר"ה מוליכו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית אפי' טובא ואפי' יהיה לחמץ בעלים ולא יהיה של הפקר או שנא' שאף בשל הפקר אינו זוכה בו בהגבהתו שכיון שיעבור עליו אם יזכה בו אין דעתו לזכות בו דומיא דמאי דאמרינן בב"מ פ' השואל (ק"ב.) ובמסכת חולין בפ' שלוח הקן (קמ"א:) והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בבנים כל זמן שהאם רובצת עליהם אפילו תימא דנפלה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכיא ליה כל היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכיא ליה וא"כ אין כאן אסורא דאורייתא כי אם אסורא דרבנן דלמא אתי למיכל מיניה שהותר מפני נזק הרבים מ"מ אין בכאן נזק הרבים כלל וכי התירו לפנות הדרכים ולסקלם מאבן פחות מד"א או בכרמלי' אפי' טובא כדי שלא יכשנו בהן הרבים הא ודאי לא שהרי דבר הנראה לעין הוא והעוברים לא טח מראות עיניהן ולא אמרו אלא בקוץ שהוא דבר בלתי נראה ומזיק מאד וכן גחלת של מתכת לא מפני שיכשל בה אדם אלא מפני שלא יכוה בה וכבר פירש הרב בעל הלכות ז"ל טעם התר גחלת של מתכת מפני שאין חומם נכר לפי שאף בתר דאזיל סומקא עדיין יש בה כח לשרוף ומפני זה יוזקו בה רבים מבלי מבין אבל גחלת של עץ כל זמן שיהיה בה כח לשרוף תהיה אדומ' ויכירו בה הרבים ואע"פ שיש לדקד' עליו במה שנראה מדבריו להתיר אפי' אסור' דאוריית' מפני נזק הרבים והוא דבר תמה להתירו כי אם מפני סכנת נפשות מ"מ דבר ברור הוא מפירושו שאין ראוי ליקרא נזק הרבים כי אם בדבר שאינו נכר שההזק מצוי בו. ולקנות חמץ לצורך הכותי במעותיו של כותי בחול המועד אסור גמור הוא שהרי לכל הפחות איכא למיחש דלמא אתי למיכל מיליה ולא עוד אלא שהוא עובר עליו בבל יראה לפי שכשהוא קונה אותה בשביל הכותי אין הכותי בעל המעות קונה אותה שהרי אין ישראל זה נעשה שליח לכותי ולא זוכה בשבילו דהא קיי"ל דאין שליחות לכותי ולא זכיה כלל לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו כדאיתא בבבא מציעא פ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"א:) וא"כ הרי הוא חמצו של ישראל זה ועובר עליו ומלקות נמי איכא שהרי עשה מעשה כשקנה אותו ואף אם נאמר שהישראל אין דעתו לזכות בו לעצמו כיון שיש אסור בדבר מ"מ גם הכותי לא קנה אותו והרי הוא עדיין ברשות הכותי הראשון וה"ל כחמצו של כותי ברשות ישראל בשקבל עליו אחריות שהרי אם נאבד או נאנס בידו של ישראל אין אחריותו על הכותי הראשון שהרי כבר קבל מעותיו אלא אחריותו על ישראל זה ועובר עליו :