תשובות הריב״ש · חלק ת״א סימן ב׳

תשובה דבר ברור הוא שאסור לטלטלו בשבת או בי"ט לפי שכל הדברים האסורים באכילה אסור לטלטלן בשבת ואפילו לא יהיו אסורין כי אם מדרבנן כדתנן במס' שבת בפ' מפנין (שבת קכ"ו:) מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו ותורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הטבל וכו' ואמרי' עלה בגמ' (קכ"ח.) אבל לא את הטבל פשיטא לא צריכה בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב הנה מפורש שהדברים האסורים באכילה לישראל אפילו מדרבנן אסור לטלטלן בשבת ואע"פ שלאחר השבת יתרום ויהיו ראויים אליו וכן בי"ט דשבת וי"ט שוין הן באסור טלטול כיון שאין בו צורך אוכל נפש וכבר אפסיקא הלכתא בפ"ק דביצה (י"א.) דאין מולחין את החלבים בי"ט ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן על גבי יתדות ואע"ג דאיכא לישנא אחרינא בגמרא הלכה כרבי יהושע כבר פסק הרב אלפסי ז"ל כלישנא בתרא ואפי' מאן דשרי לשוטחן על גבי יתדות היינו בשנשחטה בי"ט משום דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט אבל בנשחטה מערב י"ט אסור לטלטלה לכ"ע מפני שאסורין באכילה וכ"ש חמצו של א"י שאסור אפי' בהנאה דהוי מוקצה טפי ואסור לטלטלו אפילו אגב דבר אחר כדאיתא בפ' שני דביצה (כ"א:) גבי שיורי כוסות וא"כ אם מצאו בביתו בשבת או בי"ט שהניחו כותי בחצרו שלא מדעת הישראל כופה עליו את הכלי כמו בחמצו שלו דהא איכא למיחש דלמא אתי למיכל מיניה דהא אמרי' בגמ' (פסחים ו.) גבי המוצא חמץ בי"ט כופה עליו את הכלי ואם של הקדש הוא אינו צריך משום דבדילי אינשי מיניה כולי שתא ולא אתי למיכל מיניה טעמא משום דבדילי אינשי מיניה הא לאו הכי כופה עליו את הכלי ואע"פ שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא דשל גבוה הוא דכותה בחמץ של א"י אע"פ שאינו עובר עליו בבל יראה כיון דלא בדילי אינשי מיניה כופה עליו את הכלי . ומה שאמרו (שם) חמצו של כותי עושה לו מחיצה עשרה לאו במוצא בי"ט הוא שהרי בי"ט לא יעשה מחיצה עשרה אלא במי שקבל בפקדון חמצו של כותי וקבל עליו אחריות ורוצה להשהותו אצלו בפסח עושה לו מערב י"ט מחיצה עשרה וסגי ואע"פ שקבל עליו אחריות וחייב לבערו כיון שייחד לו בית או שעשה לו מחיצה עשרה ה"ל כאלו החזירו לביתו של כותי דחמצו של ישראל בביתו של כותי אינו עובר עליו מדאורייתא כדאיתא במכילתא (סדר בא פרשה י') אלא מדרבנן וכיון שחמץ זה של כותי הוא ואינו של ישראל לגמרי אלא שאסור להשהותו אצלו כיון שקבל עליו אחריות מ"מ לא החמירו עליו כל שייחד לו בית או עשה לו מחיצה עשרה דה"ל כאלו החזירו לכותי אע"פ שעדיין חייב באחריותו כמו שפי' לזו ר"ת והר"ז ז"ל והביאו ראיה מברייתא דתניא בגמרא (שם ו'.) כותי שנכנס לחצרו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער ובודאי כי קאמר הפקידו אצלו זקוק לבער בשקבל עליו אחריות היא ואפ"ה קאמר דביחד לו בית אין זקוק לבער וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל דעת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דחמצו של כותי בלא קבל עליו אחריות צריך מחיצה עשרה משוס היכרא כדי שלא יכשל בו אע"פ שאינו עובר עליו ואין די לו בכפיית כלי אלא במוצא חמץ בי"ט שא"א במחיצה עשרה וגם שאינו אלא לפי שעה עד הלילה שישרפנו אבל לכ"ע בין חמץ של ישראל בין של כותי אסור לטלטלו בי"ט אלא שבחמץ של ישראל דעת קצת מפרשים ז"ל שאם לא בטלו מותר לטלטלו לשרפו כדי שלא יעבור עליו דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך כל שהוא צורך היום קצת אע"פ שאינו צורך אוכל נפש דומיא דהוצאת קטן למולו וספר תורה לקרות בו וזה צורך היום הוא כדי שלא יעבור עליו אבל שלא בשעת בעורו אסור לטלטלו בי"ט ולא עוד אלא בחול המועד אסור לטלטלו אם לא בשעת בעורו דלמא אתי למיכל מיניה דהא אמרינן בפ"ק דפסחים (י':) לרבי יהודה אם לא בדק בליל י"ד יבדוק בי"ד שחרית לא בדק שחרית יבדוק בשעת הבעור ושוב אינו בודק ואמרינן התם דטעמא דר' יהודה משום דכיון דבתוך זמן אסורו הוא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה וכל דכן הוא אם בדיקה שהיא מצוה דחה ר' יהודה דלמא אתי למיכל מיניה כ"ש טלטול דרשות וע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' יהודה אלא משום טעמא דאתמר התם (י"א.) בגמרא דכיון שהוא מחזר עליו כדי לבערו לא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה הא בטלטול דעלמא שלא לבערו אפילו רבנן מודו דחיישינן דלמא אתי למיכל מיניה וא"כ דבר ברור הוא שבין חמץ של ישראל בין של א"י אסור לטלטלו כל זמן אסורו ואף בחול המועד דלמא אתי למיכל מיניה אא"כ מטלטלו כדי לבערו דאז לא אתי למיכל מיניה וכ"כ הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל בהלכותיו וז"ל גג של כותי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של כותי לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה ואם היה בשבת או ביום טוב כופה עליו כלי ע"כ לשונו הנה שאסר לטלטל חמצו של כותי אפי' בחול המועד ואף להוציאו מרשותו ולהחזירו לגגו של כותי לא התיר לטלטלו להדיא דלמא אתי למיכל מיניה אבל ע"י קנה דוחפו כדי להוציאו מרשותו ולא יכשל בו אבל בשבת או בי"ט שיש בו אסור טלטול מצד אחר אסור לטלטלו כלל ואף ע"י שנוי שהרי אינו עובר עליו ולא הוי צורך היום כלל אבל כופה עליו כלי כדי שלא יכשל בו וכן בחמץ של ישראל שבטלו אבל בחמץ של ישראל שלא בטלו אף בי"ט שורפו דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך דהא הוי צורך היום קצת כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ומשום אסור טלטול ליכא ואם הבערה שהיא אב מלאכה התירו לצורך היום כ"ש טלטול ואי משום דלמא אתי למיכל מיניה נמי ליכא דכיון שהוא מטלטלו לשרפו לא אתי למיכל מיניה כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה כדאיתא בפ"ק דפסחים. וטעם אסור טלטול חמץ בשבת או בי"ט כבר כתבתי למעלה שהוא מפני אסורו באכילה ובהנאה. והטעם שנסתפק לך משום מוקצה מחמת מיאוס אינו כלום דהא קיימא לן כר"ש במוקצה מחמת מיאוס כדאיתא בשלהי מסכת שבת (קנ"ז.) וכמו שכתוב בהלכות הרב אלפסי ז"ל. ועוד דמה מאוס יש בחמץ והתלמוד אומר דלא בדילי אינשי מיניה וחשו דלמא אתי למיכל מיניה אבל הטעה אותך מה שמצאת בגמ' בפ' כל שעה (פסחים כ"ח.) ע"ז דלא ממאיסא בעיא שחיקה חמץ דממאיס לא בעי פרור ואין פירש לשון מיאוס אלא מלשון מנמס ור"ל ע"ז שהיא מעץ ואבן או ממיני מתכות ואינה נמסה בים בעיא שחיקה שאם יטילנה לים כשהיה שלמה אין זה בעור שמא ימצאנה איש ויטלנה אבל חמץ הנמס במים לא בעי פרור שאף אם יטילנו בעינו לים בלא פרור הוא נמס מעצמו וכן פרש"י ז"ל ואף אם יהיה פירושו מלשון מאוס ג"כ נפרש בדרך זו ע"ז אף אם יטילנה לים שלמה לא תמאס ויש לחוש שמא ימצאנה איש ויטלנה ומש"ה בעיא שחיקה אבל חמץ שאף אם יטילנו לים בעינו אין לחוש שיטלנו איש שכיון שיעמד מעט במים יהיה מאוס בעיני מוצאו ומש"ה לא בעי פרור אבל עיקר הפירוש כפרש"י ז"ל: