תשובות הריב״ש · חלק ד׳ סימן ג׳

אמנם ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכולתו אבל אם אפילו בינו לבין עצמו שלא במקום שיראוהו עובדי ככבים עובר על אחת מכל עבירות שבתורה שחייב עליהן מלקות כגון שאוכל נבילות וטריפות בין לתיאבון בין להכעיס הרי הוא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר אע"פ שמומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת אמנם מומר הוא לאותו דבר אין צ"ל אם עובד עבודת ככבים או שמחלל שבת בפרהסיא שזה מומר לכהת"כ והרי הוא כעובד ככבים גמור לכל דבריו כמוזכר בריש חולין (ה.) ואע"פ שתחלת השמד היה באונס הרי הוא עתה עובר ברצון כיון שעושה כן אף בינו לבין עצמו ושלא במקו' רואים שירא מה שיעלילוהו וימסרוהו ולזה אלה האנוסים אשר נשארו בארצות השמד כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים ומהם עניים מרודים כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ושאין בידם לצאת ולהמלט אל מקום שיוכלו לעבוד את השם בלי פחד ואם הם בגדר זה הרי הם כישראלים גמורים וסומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען . ואם עוברים ברצון על א' מן העבירות אפי' בינם לבין עצמם אם העבירה היא עבודת ככבים או חלול שבת בפרהסיא הרי הם כעובדי ככבים גמורים לכל דבר ושחיטתן נבילה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען ואם העבירה היא משאר איסורין הרי הוא מומר לאותו דבר ולא לדבר אחר אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו כעובד ככבים גמור. אמנם היין שבידו אסור לפי שאין האנוסים הדרים בבלנסיא"ה או בשאר ארצות נזהרין להשמר מסתם יינן ואף אם נזהרין בו אין יכולין להזהר במגע עובד ככבים ביינם וכלם חשודים שאם נגע עובד ככבים ביינם אין אוסרין אותו לא בהנאה ולא בשתיה וכיון שהם חשודים לאותו דבר אינן נאמנין על של עצמם לכולי עלמא. אבל אם נאמנין על של אחרים אם לאו בהא איכא פלוגתא בבכורות (פ' כל פה"מ לה.) דר"מ סבר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ורשב"ג פליג עליה ואמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ויש מי שפוסק כר' מאיר משום דהת' (בפ' עד כמה ל.) איכא סתמא כותיה דתנן התם זה הכלל כל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו אבל רוב הפוסקים ז"ל וכל האחרונים פסקו כרשב"ג משום דבפ' בתרא דיומא (עח.) איפסיקא הלכתא בהדיא כותיה ולא חיישינן לההוא סתמא דבפ' עד כמה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא הילכך נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו וכ"כ הר"ם ז"ל (פי"א מהלכות עדות) וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה: