תשובות הריב״ש · חלק שצ״ה סימן י׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

הספק השביעי שנולד לך אם יש חלות לשבועה זו לא נסתפק לי זה כלל ואפי' אם היא זקנה בשעת השבועה ונתחייב לישא אשה כיון שאין לו אלא בן אחד אע"פ כן השבועה חלה עליו שהרי כלל בשבועה זו דברים אחרים כמ"ש בשטר שנתחייב שלא יגרשנה לעולם אלא מרצונה ומרצון רבי פלוני ולשון השבועה הוא שנשבע לשמור ולקיים כל הכתוב למעלה וא"כ מגו דחיילא שבועה על הדברים האחרים שהם דבר הרשות חיילא על דבר מצוה וזהו טעם הירושלמי (שבועות פ"ג ה"ד) שאם כולל ואומר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסחים שהרי יש חלות לשבועה זו בשאר ימות השנה ומגו דחיילא אהנהו יומי חיילא נמי אלילי הפסח ואפילו בעומד בלילי הפסח אם כלל בשבועתו שאר ימים אסור לאכול מצה בלילי הפסח דשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה בכולל. והא דמשמע בפרק שבועות שתים בתרא (שבועות כ"ד.) דשבועה אינה חלה לבטל את המצוה אפילו בכולל דמתניתין דתנן התם שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות חייב ומוקמינן לה התם בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין ופרכינן התם בשלמא לאו משכחת ליה כלומר דמגו דחיילא אכשרות חיילא נמי אנבלות ולא אמרי' נשבע ועומד מהר סיני הוא דמ"מ אין שבועתו לבעל את המצוה אלא הן היכי משכחת לה כלומר דאפי' אמר שבועה שאוכל נבלות ושחוטות אע"ג דהוי כולל לא חיילא כיון דלבטל את המצוה הוא כבר תרגמה הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל דהני מילי בקום עשה שאין אומרין לו לאדם עמוד וחטוא כדי לקיים שבועתך אבל בשב ואל תעשה חיילא כדמוכח בירושלמי וכתבו הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו וכן רבינו חננאל ז"ל ועוד נראה בנדון זה שלא על נשואה נשבע שהרי לא נשבע אלא על חשוקה ופלגש או מיוחדת לתשמיש ולשון מיוחדת מספקא לן בפ"ק דקדושין (ו'.) אפי' במדבר עמה על עסקי קדושיה אי לקדושין קאמר או למלאכה והכא אע"פ שפי' לתש' המטה מ"מ לא משמע לקדושין ואדרבה כיון שפי' לתשמיש דוקא קאמר מיוחדת לבד ונשואה אשה קרו לה ולא מיוחדת לתשמיש וכל שכן שאין כאן הוכחה כמו שיש שם שמדבר עמה על עסקי קדושיה ואם הלשון הזה ספק הנה סתם נדרים להחמיר יש לנו לומר שלא על נשואה נשבע כדי שיהא חלות לשבועתו אלא שלפי דעתך שהפלגש בלא קדושין כי אם יחוד לבד א"כ צריך לומר כשהוסיף ואמר שום אשה מיוחדת לתשמיש שרצה לומר על ידי נשואין ואף אם נשבע על כלן יש לומר שבשבועת הנשים לבד כלל בהן נשים שאינו מצווה עליהן משום פריה ורביה כגון זקנה קטנה ואילונית וא"כ הוה ליה כנשבע שלא יאכל כלל בלילי הפסח לא מצה ולא פירות דמגו דחיילא אפירות שהם דבר הרשות חיילא נמי אמצה:
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.