תשובות הריב״ש חלק שצ״ד סימן ב׳

ראיתיך איל מנגח וקרנים מידך לך קרני ברזל בחמת כחך תרוץ תתמרמר אל אבירי בשן לשלח אותם לעזאזל ותצא חוצץ לפוצץ הררי עד לשוח גבעות עולם בזעם ארץ תצעד עלית בגדרות אשר היו מימי קדם לנו חומה וכלי משחתך בידך מקבות והגרזן מפץ אתה להם כלי מלחמה מה פרצת פרץ נופל נבעה בחומה נשגבה ותעש לך שם כהיום הזה חשפת זרועך הנטויה עמודי שמים להשכיב למעצבה על הרועים חרה אפך ותעלם על שפת לשון היו בעיניך כחגבים זה כפול וזה רשון. המאור הגדול רבינו שלמה זצ"ל גלה עמוקות התלמוד מני חשך לא עממוהו כל סתום ובזולת פירושו היה כדברי הספר החתום. והמאור השני רבינו יעקב איש תם אשר כמוהו בפלפול לא נהיה מאחר שהתלמוד נחתם תלמוד ערוך בפיו ושגור סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה מפלפולו ועמק שכלו ורחב בינתו כל חכם לב הן גור יגור ואת שאר הכוכבים חכמי הצרפתים מפיהם אנו חיין ומימיהם אנו שותים לא זכו בעיניך הם כלם כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו וכמוצא מים אשר מימיו נכזבו תחשוב צפרנך עבה מכרסם וברוח שפתיך תמטיר על חלקתם אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם באמרך כל היום גם לך לבב כמוהם ולשונך לדבר צחות כאלה תמהר לא תחוש אם יטמאו המה ואתה תטהר בעיניך משפטם יצא מעקל וצדיקים כבירים לא חקר תרשיע ותכתיר לא תקפיד אם יאסרו המה אתה תתיר תחשוב כלם נבראו לשרתך לקרות לפניך אברך לא תשים לב אם יקללו המה ואתה תברך על כן תרים ראש לאמר באו על גבים לא מצאו מים ואני מנחל בדרך אשתה וגם אשאב כי הייתי לישראל לאב ה' אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות ברעות רוחי כח אבנים כחי כחא דהתרא עדיף לי ואף אם נהגו אסור הנה הוא מנהג בטעות תוציא מזרות זרות וסברות נכריות צא שערום אבותינו ועלימו יתד תתקע ואשר פשט אסורו בכל ישראל מפי סופרים ומפי ספרים תדרוש בפרקא להתיר לא תחרד אם בעיר שופר יתקע ואם לעזה עליך מדינה מימינו לא ראינו כך תאמר להם מותרים את' ומי כמוני מורה יודע אני לטהר השרץ אני אדון ואטהרנו אי בעית אימא קרא ואב"א סברא לא אשוב מפני כל ולא ינועו אמות ספי מקול הקורא שמעתי כאלה רבות עמך ולא הייתי מאמין אמרתי בלבי חליצה לזקן שקנה חכמה ויושב בישיבה שיאמר על שמאל שהוא ימין ושיקל באסורין שהם משמרת למשמרת ואם יורה יורה ידין ידין יתיר אסורין אל יתיר ואם נראה לו איזה התר להלכה מפני שהוא מדמה לא יעשה מעשה ומן ההמון ההתר ההוא יעלים ויסתיר אצ"ל שלא יפתח פיו לדבר תועה על הראשונים היה לבם כפתחו של אולם ומאמר אם הראשונים מלאכים אנו בני אנוש וכו' (שבת קי"ב:) ממנו לא נעלם ובמספרים תחת גערתי יאורי דבתם רעה בכף לשוני אחריב אנחם את לוחמיך ואת יריביך אנכי אריב וכל הדובר עליך ומפטיר בשפה לעשות תורתך פלסתר חצי אכלה בו חימות עליו אספה ואכפה על פיו פסכתר גם פעמים רבות העיד לי אחד מתלמידך בפני כל החבורה כי ראה אותך ביום השבת מסלסל בשערך וסורק גערתי בו בנזיפה והייתי בו מרה זורק עתה כשלוח אלי המיוחד שבעדה הרב רבי חסדאי שלמה נ"ר קונדריסך הראשון גם את השני וראיתי הכתוב בהן בענין הסריקה וגבינת הפרות וראיתיך מבקש התר ורדפהו והוא תהלתך והוא פארך ומאסת את מי השילוח ההולכים למשרים דברי הראשונים ז"ל ובחרת בחיים לשתות מים מבורך ונוזלים מתוך בארך והבאת ראיה מר"ת ז"ל להתיר התרים בחמץ וביין נסך אסרום הקודמים לו דמית היו תהיה כמוהו מורה ויכלת עשה כמעשיו וכגבורותיו וכמה טעית בדמיונך כי בימיו עדיין לא נעשו חבורין על התלמוד כי אם מעט מזער כגון שאלתות והלכות גדולות ופירוש ר"ח ורש"י ז"ל וגם באלה אין בהם דבר חדש על הכתוב בתלמוד כי אם באור ומעט תוספת ועוד דשאני ר"ת דרב גובריה והיה כאחד מהם ואולי יותר מהם בחריפות ובקיאות לפי מה שנראה ממה שחדש בתלמוד וכל חכמי ישראל הנמצאים היום כלם כקליפות השום וכגרגיר שומשום נגד אחד מתלמידיו הקטנים והוא היה מראה פנים לדבריו מביא ראיות מן התלמוד ואתה כבודך במקומו מונח אינך מביא ראיה לדבריך כי אם מעשה לסתור העדות שהעדת על העיר ההיא שהיו סורקין בה הבחורות וחסורי מיחסר' ההיא דנזיר ולא ביש לן על דאמר' על מותר מותר אלא שאתה אומר על אסור מותר ואם מצאת בדברי שום מחבר שיאמר מותר לסרוק בשבת ונטית אחריו החרשתי ואף אם האחרונים דחו דברי המתיר והייתי דן אותך לזכות כאשר עשיתי במה שהתרת באושקה להאכיל לקטנים גבינה של עובד כוכבים בשנת הבצורת מפני סברת הרשב"א ז"ל ביבמות פ' חרש (קי"ד.) אמרתי אע"פ שהתר זה נראה זר להמון והיה טוב ראוי להעלימו גם שיש לדון עליו כדאי הוא הרשב"א ז"ל לסמוך עליו ומה בשעת הדחק אבל התר הסריקה שאתה מחדש מעצמך לא נמצא לשום מחבר ומפרש ואסורו ברור לכל ופשט בכל ישראל והמנהג מוכיח:

תשובות הריב״ש · חלק שצ״ד סימן ב׳

על התשובה הזאת