תשובות הריב״ש · חלק שצ״ב סימן ב׳

שאלת יעקב נפטר לבית עולמו ואחריו נפטר משה בנו וב"ד החרימו שכל מי שיש בידו מנכסיהם שיגיד הכל בפני הסופר שלהם ועד אחד עמו וזה נוסח החרם על דעת המקום ית' ועל דעת רבים ועל דעת קהלות הרחוקות ועל דעת המחמיר מחרימין אנו ומאררין ומקללין ומשמתין ומנדין כל בר ישראל או בת ישראל איש או אשה מהדרים בעיר הזאת או חוצה לה שבא לידו או לרשותו או לידה או לרשותה או שהם עתה בידם או ברשותם שום כסף ושוה כסף או מעות או שום מטבע או בגדי צמר או בגדי פשתים או משי או בגדי משי או שום סחורה אחרת או כלי כסף וכלי זהב ושמלות או כלי עץ או כלי חרס או כלי מתכות או שטרי חובות או שטרי פקדונות הן שיהיו בגופן של כותים או של יהודים או של ישמעאלים או משכונות או שום דבר דמתקרי נכסי מנכסי יעקב המטרי ומשה בנו מיום שנפטר לבית עולמו יעקב הנזכר עד היום הן משוה פרוטה ולמעלה הן שהם היום ברשותו או שבאו לידו דרך גזלה וגנבה או השאלה או מכירה או פקדון או בשום צד וענין אחד בעולם יהא מחוייב האיש ההוא או האשה ההיא להגיד הכל ביושר ובאמונה לסופר ב"ד של העיר הזאת בפני עד אחד עמו הכל באר היטב מכאן ועד יום שני הקרוב ולא יכסה ולא יערים ולא יכחיש ולא יעשה שום קנוניא ושום הערמה ושום מתנה ושום הברחה ושום פקדון ושום דבר אחר כדי להכחיש כלל מהנכסים הנזכרים ושלא להגיד הכל באר היטב בכח החרם הנזכר וכמו כן יהיו מחוייבים כל איש ואשה מדרי העיר הזאת או חוצה לה שעשו שום מתנה או שום מכירה או משכונה או הברחה או שום קנוניא מהנכסים הנזכרים או ממקצתם כדי לכסותם או להבריחם להגיד הכל באר היטב לסופר הנז' בכח החרם ג"כ יהיו מחוייבים כל איש ואשה לבטל כל א' מהן כל מודעא וכל מחאה שמסר עד עתה או שימסור מכאן ואילך כדי לפטור ולגרוע מלהגיד שום דבר לסופר הנזכר כנזכר בכח החרם וכל העובר על שום דבר מהכתוב לעיל ארור יהיה בזאת התורה על דעת המקום יתברך ועל דעת רבים ועל דעת המחמיר ארור יהיה מפי וכו' וכתוב באותן הגדות שהוגדו מכח החרם ההוא איך הגיד שאול הימיני בעד שלמה הקרחי שנתן לו משה בן יעקב הנזכר כוס אחד כסף שימשכן אותו ע"כ. ובא יורשו של משה הנזכר או הבא מכהו ותבע בדין משלמה הנזכר שיתן לו הכוס ושלמה השיב שהאמת כך הוא שהוא קבל מיד משה הנזכר הכוס למשכן אותו ושהוציא עליו לצורך משה הנזכר מעות ושיש לו לקבל מהכוס הנזכר שמונים דינרין ושעושה בו דין לעצמו הנקרא בלשוננו חאק בעד מה שחייב לו יעקב הנזכר והיורש טוען שאין מקום לחאק ההוא מפני שתפיסה זו אינה מחיים שהרי החרם אינו מחייב להגיד אלא מפטירת יעקב ואילך ועוד שהוא אומר שקבלו מיד משה בנו ותפיסה דלאחר מיתה לא מהניא כדאיתא בפרק הכותב (כתובות פ"ה.) בקריביה דרבי יוחנן ורב פפא בריה דרבי יהושע דאמר להו רבא הכי אמר רב נחמן והוא שתפס מחיים וכעובדא דההוא בקרא (פ"ד:) דאמר ליה רב נחמן אית לך סהדי דלאחר מיתה תפסוה אלמא דאי הוו ליה סהדי או אי נמי הוה אידך מודה כי הכא דלא מהני תפיסה. ושלמה השיב לדברי היורש דאע"ג דקושטא דמילתא היא דדינא דגמרא תפיסה דלאחר מיתה לא מהניא מכ"מ כל גאונים האחרו' תקנו שיהיה ב"ח גובה מטלטלין מן היתומים ותקנה אפילו בדלא תפיס דמפקינן להו מידי יורשים למיהב לבעל חוב ואע"פ שנראה שתקנה זו לא תקנוה אלא בב"ח שיש לו שטר אי נמי מלוה ע"פ וכדאפסיקא הלכתא בפרק גט פשוט (בבא בתרא קע"ו.) מלוה ע"פ גובה מן היורשים וההוא פשיטא דבמקרקעי הוא וי"ל דלאו כל מלוה ע"פ חייבים היורשים לפרוע ואפילו איכא עידי הלואה אלא כי ההוא דגרסינן בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"ה.) ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין וכגון שהלוהו וקבע זמן להלואתו ומת בתוך זמן דלא עביד איניש דפרע בלא זמניה וכאידך דגרסי שלחו מתם שמתוה ומת בשמתיה וכו' (קע"ד:) וכולהו תלתא גוונא כתבם הרמב"ם ז"ל (בפי"א מהלכות מלוה ולוה) ז"ל אין הלואה שבע"פ נגבית מן היורשים וכו' ובשלשתם יש הוכחה גמורה דאביהם של יתומים היה חייב החוב ההוא ואי נמי שיש עדי הלואה או הודאת בעל חוב ובנדון החאק דליכא חדא מהני ואפי' עדי הלואה אפי' הכי כיון דמלוה זו סליק חד דרגא דתפס והוא נפרע ממה שתחת ידו ואלו היה רוצה בשעת הודאתו בבית דין היה יכול לטעון לקוח הוא בידי אי נמי החזרתיו והיה נאמן גם עתה נאמן ודאי לטעון עליו עד כדי דמיו ובשבועה וכן נראה שכתב הרב ז"ל בפרק הנזכר והיורש חוזר וטוען שתקנת הגאונים אינה אלא בבעל חוב שיש לו שטר ולא במלוה ע"פ שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' הנז' כבר תקנו גאונים אחרונים שיהא ב"ח גובה מטלטלין מן היורשין וכן דנין ישראל בכל ב"ד שבעולם. וכתב עוד הרב ז"ל אבל במערב היו כותבין בשטרי חובות וכו' מכלל דתקנה במלוה בשטר היא דאי במלוה ע"פ מה הועילו בכתיבת שטרות והרב בעל העטור ז"ל יכריח שכ' בחוב בחלק ראשון ואמר מר זוטרא בריה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אע"פ שכתוב שבה אינו גובה אלא מן הזבורית וכו' (גיטין נ'.) באחריות ואפסיקא הלכתא יתומים שאמרו בין גדולים בין קטנים בין לשבועה בין לזבורית וב"ח דתפס בינונית בחיי אבוהון תפס כדמוכח בפרקא בתרא דכתובות (ק"י.) ודוקא מקרקעי אבל מטלטלי דשבק אבוהון מדינא לא מגבינן כלל אפי' בשטר דקיי"ל מטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי אבל מיניה מגלימא דעל כתפיה והאידנא תקנתא דרבוותא למגבא ב"ח ממטלטלי אפי' מיתמי ובשם רבינו יעקב דוקא מלוה בשטר אבל מלוה ע"פ לא גבי ממטלטלי ע"כ. ומדסמכא לתקנתא דרבוותא להא דאמר מר זוטרא בריה דרב נחמן שטר חוב וכו' משמע דס"ל ז"ל דבשטר תקינו ותו לא ועשה לו סניפין מדברי ר"ת ז"ל והארכת הרבה בטענות הכתות כמו שכתוב בשאלתך בארוכה: