תשובות הריב״ש · חלק שצ״א סימן י״ב

ואני אומר זו אינה קושיא דלפירוש הרמב"ן ז"ל מתני' היא דקתני ללעוזות דוקא ופי' שאינו יודע אשורי ואף אם לא היה בלשון המשנה סברא היא והוא כמו פשיטא לי דאמרינן בכולי תלמודא והכל מדברי רבי אבהו בשם רבי אלעזר וה"ק פשיטא לי דיודע אשורי ויודע לעז יוצא בה אשורית כלומר בקריאת המגלה אינו יוצא כי אם באשורית ולאו אדשמואל קאי ולועז יוצא בה בלעז כך הנוסחא המדוקדקת בירושל' וכן היתה נוסחתו של הרמב"ן ז"ל ויש נוסחאות שאין כתוב בהן ולועז אלא בלעז יוצא בה בלעז ורצונו לומר לפי גרסתו של הרמב"ן ז"ל שהלועז שאינו יודע אשורי יוצא בה בלעז אבל הא מבעיא לי יודע אשורי ויודע לעז מהו שיוציא את אחרים בלעז כלומר שאינן יודעין אשורי ופשט ייבא כהדה וכו' ולפי גרסא זו הוא מבואר כדעת הרמב"ן ז"ל. עוד יש בירושלמי בפ' ואלו נאמרין (ה"א) רבי אומר אומר אני שאין ק"ש נאמרה אלא בלשון הקדש מה טעם והיו הדברים האלה רבי לוי בר חיתא על לקסרין שמע קליהון קריין ק"ש בעי מעכבתינון כלומר מפני שהיו קורין אותה בלעז שמע רבי יוסי ואקפד אמר כך אני אומר מי שאינו יודע לקרותה אשורית אל יקראנה כל עקר כלומר בתמיה אלא יוצא בה בכל לשון שיודע התיב רבי ברכיה הרי מגלת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז אינו יוצא אלא אשורית ולועז יוצא בה בלעז וכן יוצא בה בכל לשון שהוא יודע כלומר שרבי ברכיה התיב לרבי יוסי שאע"פ שמי שאינו יודע לקרות קריאת שמע אשורית יקראנה בלשון שיודע אין לומר שהיודע אשורית יקראנה בלעז מגלה תוכיח והרי הירושלמי הזה מבואר נגלה כדברי הרמב"ן ז"ל והיינו דמותיב רבי ברכיה בפשיטות משום דמשנתנו היא זו קורין אותה ללעוזות בלעז וגם מזה הירושלמי הביא ראיה הרמב"ן ז"ל לסברתו: