תשובות הריב״ש · חלק ש״צ סימן ח׳

ולא שכל מה שכתבו הראשונים בענין ב"ד הרואין אם נעשין דיינים ע"פ ראיית עצמן גלוי וצפוי לפניך איני מאריך עמך וכ"ש שלפי דעתי אפילו לדברי המחמירין בכי הא יכולין להיות דיינין דהא אמרינן בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קי"ד.) דשלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין ולמאן דס"ל דבדיני ממונות בעינן הגדה הכא על כרחין היינו טעמא דכיון שהבעל דין מזכה בפניהם מעשה הבעל דין עצמו חשוב כהגדה ואע"ג דבפ' החובל (בבא קמא צ':) גבי ההוא דתקע ליה לחבריה שקלינן וטרי' אם הרואין נעשין דיינין שאני התם לפי שהבעל דין לא היה מחייב עצמו בכלום אלא היה עושה מעשה שמחמתו היה חייב אבל חולה זה שמזכה לאחר בפני ב"ד הזכוי עצמו שהוא עושה והקנין שקונין ממנו מקריא הגדה ויכולין הב"ד לדון עליה ואף כאן כיון שהבעל גירש בפניהם הגדה מקריא ויכולין הב"ד עצמן לדון עליה ואע"פ שיש לחלק ולומר דהתם היינו טעמא לפי שבכלל הזכוי שהוא מזכה יש הודאה מאותו זכוי עצמו והודאת בעל דין כמאה עדים דמו ולפיכך יכולין לדון עליה אבל בנדון זה אע"פ שיש בכלל מעשה הגרושין הודאת גרושין אפ"ה הא אסיקנא (ב"ב קל"ה.) דבעל שאמר גרשתי את אשתי זיל חוש לה אעפ"כ כיון דבעל שאמר גרשתי את אשתי חששא בעלמא הוא ורוב המפרשים וגדוליהם מסכימים דב"ד הרואין יכולין לדון ע"פ עצמם אף בנדון זה הדברים נראין שהם יכולין להתירה ע"פ מעשה הגרושין שראו. ומה שאמרת שאעפ"כ יש לחוש שמא נמסר בלילה דכגון הא איכא למיחש לב"ד טועין דומיא דההיא אודיתא דכתיב בה דוכרן פתגמי וכו'. לפי דעתי בסתם ב"ד אין ראוי לחוש לכך שאם באנו לחוש לא לזה בלבד אנו צריכים לחוש אלא לכמה מיני פסול שהן קרובים להזדמן בגט ולא נכשיר שום מעשה בית דין הבא לפנינו אלא ודאי לב"ד טועין לא חיישינן וההיא אודיתא מפני ריעותא הנמצא בה חששו לה שלא היה כתוב בה במותב תלתא הוינא ולא חתמו בה אלא שנים וקיי"ל דצריכי למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי אבל שנחוש לסתם ב"ד שמא טעו הא ודאי לא אבל דעתי שהביאך לחוש למה שחששת מפני שאפשר שהדיינין מוחזקין שאינן יודעין בטיב גיטין וקדושין כראוי וכמו שכתבת שלשונם מוכיח עליהם וכגון זה ודאי יפה חששת שלא לראוהו בלילה ודאי יש לחוש אלא לכמה פסולין שאפשר להזדמן בגט ואני לא אתיר אשה ע"פ מעשה ב"ד כזה שהיאך אסמוך על בני אדם שאין יודעין בטיב גטין מפני שהן כותבים שנתברר לה שכל עניני הגרושין נעשו כהוגן וכתקון חכמים להתיר אשה העומדת בחזקת אסור ואנחנו היודעים ועדים שאינן כדאי שיהו הענינים הצריכין בגט מתבררין להן הן ידעתי אינך צריך למודעי אף כי אנכי אענך ואל כבודך אשא דעי אבל כי ראית על פרידתך דרך עצב בי אצת לנחמני ומעט תנחומות כאשר נחם יסתר מה יתן ומה יוסיף היוכל לכבות טל משכים הולך רשפי נדוד אהבה עזה וגחלי רותם או אגרת קטנה עולה ממדברך נאוה מקוטרת מר המון מעי' תלך להרגיע ונפש נענה תשביע הלא אם נמצאו דבריך ואוכל כי תבקש למתקני בזה לא תוכל אבל כאשר עם לבבי אשיחה ומעלות רוחך יחפש רוחי בשבתך בבית ה' לכסא כבוד כאיתיאל ואוכל אולי אוכל והניחותי לי כי בשלום תורתך שלום יהיה לי יגדל לעד ואת מלכים לכסא תנשא כנפש נאמן אהבתך ודורש שלום ישיבתך ובפרט שלום בנך הותיק יציץ ופרח לתורה ולתעודה יברכהו אלהים מציון נסים ב"ר ראובן זלה"ה: שעל הכתב תומך שבט כבוד ומעלה לתורה ולגדולה החכם הגדול אשר בו נתימר ה"ר יצחק ברפ"ת נר"ו: