תשובות הריב״ש · חלק שפ״ז סימן ח׳

מה ישרו משפטיך שומר שבת מחללו בהענישך מחלל את השבת בשבות דאמירה לכותי לכתוב את השטר בשבת אם היה מזיד למראה עיניך ושהיה מפקח בעסקיו בשבת בערכאות דלא מבעיא האומר לכותי לכתוב שהוא שבות דמלאכה דאורייתא אלא אפילו אמירה דמלאכה האסורה משום שבות אסור מדאמרי' בפ"ב דביצה (כ"ב.) אמימר שרא למכחל עינא מכותי בשבת ואמרי לה וכו' א"ל מאי דעתיך דאמר עולא בריה דרב עלאי כל צרכי חולה עושין ע"י כותי בשבת וכו' אלמא בבריא כי האי גונא אסור אף על גב דכוחלת אינו אלא משום שבות כדאיתא בפרק המצניע (שבת צ"ד:) ועוד מדתנן בפרק כל כתבי (שבת קכ"א.) כותי שבא לכבות וכו' כמו שאמרת אתה הגביר אלא שהיה לך לפרש דהא מכבה אב מלאכה והיכי שמעינן מינה אמירה דשבות אלא דמתני' אפי' לרבי שמעון קתני לה דאית ליה מלאכה שאינה צריכה לגופא פטור עליה ולדידיה מכבה את הדלקה פטור ואין מכבה חייב אלא מכבה לפחמין או להבהב את הפתילה ואפ"ה אסור ואפילו במקום פסידא. ועוד מדאמרינן (ביצה כ"ד:) כותי שהביא דורון לישראל בי"ט מחוץ לתחום אסור לאותו ישראל ופירשו כל המפרשים ז"ל גזרה שמא יאמר לו לך והבא לי אלמא אמירה דשבות אסורה היא וגזרה נמי עבדינן משום לתא דידיה ולא חיישי' לשמחת י"ט וכ"ש אמירה דמלאכה גמורה שלא הותר אפי' במקום מצוה לדעת הרב אלפסי ז"ל כמו שהבאת אתה הגביר דעתו וגרסתו בההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה (עירובין ס"ז:) אבל לא הבאת דעת בעל הלכות וגאונים אחרים שיש להם דעת אחרת שהם מתירין במקום מילה כל אמירה לכותי ואפי' לעשות אזמל ולהחם חמין ואינם גורסין דהא מר לא א"ל זיל אחים לי והם מפרשי' שבות דאית ביה מעשה הזאה שיש בה מעשה לישראל ושבות דלית ביה מעשה אמירה לכותי אפי' להחם חמין לפי שאין מעשה לישראל אלא אמירה בעלמא ומביאין ראיה ממה שאמרו (גיטין ח':) הלוקח שדה בא"י כותבין עליו אונו ואפי' בשבת ואע"ג דאמירה לכותי שבות הכא משום ישוב א"י לא גזרו ומכאן יצא התר לרמב"ם ז"ל ולקצת הראשונים ז"ל לומר לכותי לעשות שופר ולולב וכן הדין לשאר כל המצות לדעתם. ועוד הוסיף מכאן הרב בעל העטור ז"ל להתיר לומר לכותי שידליק לו את הנר לסעודת שבת ודחה דבריו הרמב"ן ז"ל שאפי' לדעת המתירין מלאכה ע"י כותי משום מצוה ה"מ כגון מכשירי מצוה עשיית שופר ולולב ואזמל אבל ליהנות במעשה שבת וי"ט אסור דכי תנן (שבת קכ"ב.) בכותי שהדליק את האור לצורך ישראל אסור לא שנא בשעת סעודה ולא שנא שלא בשעת סעודה שאם אי אתה אומר כן כבר נתיר תבשיל שנתבשל בשבת ע"י כותי אפילו לצורך ישראל לסעודת מצוה ונתיר ג"כ לומר לו שיבשל והותרה שבת. ולא דמי לאזמל הנעשה בשבת שהתירו הגאונים ז"ל להשתמש בו לצורך המילה ונמצא שהוא נהנה במעשה שבת דמצות לא ליהנות נתנו ואין כאן הנאה אחרת אלא עשיית המצוה אבל נר שהוא בעצמו נהנה היכן הותר ומ"מ הראית לדעת שהראיה שהבאת ע"פ דרכך לאסור אמירה דמלאכה גמורה במקום מצוה מחלוקת ישנה היא בין הגאונים ז"ל וחלוף גרסא יש בה. ויש בגמרא ראיה אחרת יותר מכרעת מזו כדברי הרב אלפסי ז"ל מאידך עובדא (ס"ח.) דההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה ואמ' להו רבה נישיילה לאימיה אי צריכה לחים לה כותי אגב אימיה אלמא אי לא צריכה אימיה לא אמרינן ליה לכותי דלחים ליה לינוקא ומדחיא מילה וזו ראי' ברורה וא"א לומ' שגם בזו יהא להם גרסא אחרת ויגרסו סתם לחים ליה אגב אימיה ואישראל קאי דהא לא אפשר דאחר שבעה דחיה לא עבדינן ע"י ישראל כדאמרי נהרדעי בפ' מפנין (שבת קכ"ט.) ואפילו תימא דרבא לא ס"ל כנהרדעי ואפי' ת"ל דס"ל כותיה ומשכחת ליה יום מילה בשביעי של חיה דז' של חיה מעת לעת מני' להו ומשכחת לה בנולד בערב אפ"ה לא אפש' ע"י ישראל דבמלאכה דישראל לא מרבי' בה בשביל הקטן כדאמרי' במנחות בפ' רבי ישמעאל (מנחות ס"ד.) חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות וכו' כדאיתא התם. והראיה שהביאו מכותבין עליו אונו יש לדחותה שאני ישוב א"י שאינה מצוה לשעתה אלא מצוה המתקיימת לעולם ומצוה ותועלת לכל ישראל שלא תשתקע ארץ קדושה ביד כותים ואפשר שלפיכך יחדו להם בגמרא מצוה זו לומר שאין מתירין כן בשאר המצות ואין אומרין במצות זו דומה לזו שאין אנו יודעין מתן שכרן של מצות שמצינו שהתירו שבות לגבי מת ולא התירוה למילה שהיא מצוה רבה ומפורשת ונכרתו עליה י"ג בריתות. ונשוב לענין הנדון שטוען העובר שהותרה לו שבות אפילו דמלאכה משום פסידא והבל יפצה פיהו אין צריך לומר לדברי האוסר בשאר המצות אלא אפילו לדברי המתיר במקום מצוה במקום פסידא לא שרינן ואפי' שבות דשבות נמי במקום פסידא לא שרינן וכבוי דליקה יוכיח. ועוד מדאמרי' בפ' נוטל (שבת קמ"ב:) פעם אחת שכחו דיסקיא מלאה מעות בסרטיא וכו' ואסקינן אפילו בשוכח נמי לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד ומשמע שהיו רוצין להביאו על ידי מחיצה של בני אדם שהרי סרטיא רשות הרבים היא ולהתיר הטלטול אמרו ככר או תנוק דליכא למימר שהתירו טלטול בפחות פחות מד' אמות שאם כן היאך אסרו טלטול עצמו ע"י ככר או תינוק מאחר שהותר להם פחות פחות מד"א שהוא אסור חמור ממנו. ועוד היאך יוסיף בהעברה שלו הככר הזה אלא במחיצה של בני אדם קאמר ולא התירו לו כלום אפילו בשל דבריהם אלא ככר או תינוק דהתר גמור הוה חשוב להוי ומסקנא שלא התירוהו אלא למת בלבד אע"ג דטלטול על ידי ככר או תינוק קיל טובא דהא גריע טפי מטלטול מן הצד כדאיתא בפ' כירה (שבת מ"ג:) וטלטול מן הצד ליכא מאן דשרי וכ"ש אמירה דמלאכה גמורה ולא מבעיא אמירה בשבת אלא אפי' לומר לו בחול שיעשה בשבת לא שרי ואפילו במקום פסידא והראיה מדתנן (שבת קנ"ג.) מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעובד כוכבים ואמרי' בגמ' מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתן כיסו לכותי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית ליה אתי לאתויי כלומר אין אדם מוצא בלבו לזרוק כיס שבידו ומשום הכי שרו ליה שבות דלא ליתי לידי אסורא דאורייתא ותקנה גדולה תקנו בו ביום בעליית חנני' כדאמרינן בפ"ק דשבת (יז:) אף מי שהחשיך לו בדרך בו ביום גזרו ואמרינן בו ביום גדשו סאה הא במידי דלאו בידו ממש כגון דליקה אדרבה אמרינן (קי"ז:) אי שרית ליה אתי לכבויי והיינו טעמא דארנקי ששכחו בסרטיא דלא התירו בו אמירה לכותי ואפילו טלטול על ידי ככר או תינוק ומחיצה של בני אדם לא התירו. ומה שאמרו צנור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעה בשבת ואינו חושש הא פרישו טעמא משום דמתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזור כדאיתא בפרק אע"פ (כתובות ס.) וכיון דלא מינכרא מלתא קליש אסורא טובא ולא גזרו במקום פסידא דכל כלאחר יד קיל להו לרבנן טובא . ואחר שהתבאר שאין לאיש התנצלות ממה שעבר על השבועה ועל אסורי השבת מצורף לזה הנבלה הגדול' אשר עשה לאשה הבאה אל ביתו שוקטת ובוטחת וגרשה משם בכלימה ובוז ונבלה כזאת מי שמע ומי ראה. הנה מבואר שהיה ראוי לשלם אל חיקו שבעתים מאשר שולם והאמת כי היה יותר טוב לענשו בדייני ישראל אי הוה ציית דינא כי יש לחוש ולפחד מני שים אדם מישראל ביד שופטי העובדי ככבי' וכ"ש על מצו' תורתנו כי ידוע יש מהם רבים חומדי ממון ישראל ולא טוב לפתוח להם פתח לפשפש במעשינו כי יש עברות שאדם דש בעקביו וענשם גדול אמנם אחר אשר האלהים אנה לידו ומעשיו קרבוהו והגישוהו אל המשפט לפני העובדי כוכבים ותעט כמעיל קנאת ה' צבאות לבלתי הנקותו אחרי נפלו וקיימת בו מאמרם ז"ל הוא עשה שלא כהוגן הנה על זה נאוו לך תהלות ומי לא יכיר כי יראת ה' היא אשר עמדה לימינך. דברינו עד הנה כתלמידים המחדדים זה את זה בהלכה לא כמשיבים לשואל הלכה למעשה ולא כמורי הוראה כי הנדון זה כבר נגמר דינו ומאי דהו' הוה והגדנו מה שנראה לנו לפי קוצר שכלנו ואם ימצא בדברינו נטיה בדבר קטן או גדול מדברי ב' המאורות הגדולים מורינו ורבינו י"ש צ"ו הנה אנחנו משימים לאל מלתנו וישתקע הדבר ולא יאמר כי מפיהם אנו חיין ומימיהם אנו שותים ואתה חכם וגבור חיל רב פעלים יגדל כחך ותושיע לך ימין ה' רוממה מן קמיו תרוממך כנפשך הטהורה ונפש המתעלסים בבואם במסורת ברית שלומך לכל אשר תצום יאמרו לך הננו יצחק ב"ר ששת. יהודה ב"ר ששת: שעל הכתב מזויו מלאים חכמה ובינה מזן אל זן מפיקים מעלותיו מחטבות מלאות וטובות כזויות מזבח כמזרקים. למלחמות ה' ידיו אמונה ואצבעותיו כראי מוצק חזקים החכם השלם ה"ר עמרם אפרתי נ"ר: