תשובות הריב״ש · חלק שפ״ז סימן ד׳

גבר חכם המקנא לתורה ולתעודה מי לא יביע תהלתך בקנאתך על האיש העובר על שבועתו שהיא בודאי שבועת בטוי בדברים של אחרים ולא מבעיא בנדון זה שבפי' התנה אם תרצה היא ותבא שם להנשא לו דהשתא בידו לקיים ולבטל אלא אפי' אמר סתם ונדין לשון שבועתו דלא סגי דלא נסיב אפ"ה שבועת בטוי היא והנה חייב לתובעה להנשא לו ואם לא רצתה הרי הוא אנוס כדתנן (שבועות כ"ה.) אתן מנה לפלוני ושלא אתן וכ"ת מאי שנא מיזרוק פלוני צרור לים דמפקא משבועת בטוי משום שאין בידו לקיים ולבטל לא דמי כלל דיזרוק פלוני אין בידו כלל לא קיום השבועה ולא בטולה אבל אתן לפלוני וכן בנדון זה אע"פ שאין בידו לקיים לגמרי בידו לבטל מפני שהוא שותף במעשה חלה עליו שבועת בטוי וחייב לתת ואם לא רצה חברו לקבל אנוס הוא וכ"ש שאין במשמע אתן לפלוני אלא אם ירצה לקבל שהרי להנאתו נתכוין וסתמו כפירושו נמצא שאם לא רצה לקבל הרי הוא פטור גמור לא מדין אונס אלא שלא נתבטלה כלל שבועתו והראיה מדתנן בפרק קונם יין (נדרים ס"ג:) קונס שאני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור א' של חטים הרי זה יכול להפר את נדרו שלא ע"פ חכם ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי וע"כ לא בעינן התם דלימא זהו כבודי אלא מפני שתלה נדרו בקבלתו ואמר אם אין אתה נוטל הא אמר אם אין אני נותן לא אמר אלא להנאתו של מקבל ואם לא חצה לקבל פטור ומאי דאמרינן בגיטין (ע"ד:) ע"מ שתתני לי מאתים זוז נתנה בעל כרחו אינה מגורשת גטין שאני שאפילו אמר מחולין הן לך אינו גט עד שתתן דלצעורה קא מיכוין כדאיתא בפ' מי שאחזו (שם) משא"כ בשבועות ונדרים שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי כדאיתא בפרק קונם יין (שם) וכן בנדון זה שכיון שלא נשבע זה אלא לבקשת קרובה של אשה לא נתכוין בשבועתו אלא להנאתה שדנין כונת הנשבע כפי דברי המסרבין כדתנן בפרק הנזכר (שם) היו מסרבים בו לשאת את בת אחותו וכו' דוק ותשכח מעתה אם לא רצתה אין כאן שבועה הלכך הויא לה שבועת בטוי גמורה שבידו לקיים ולבטל ונפלינו עליך למה הודית לכשכנגדך שהאומר אתן לפלוני ה"ל כיזרוק פלוני לפי שאין בידו שיקבל הלה מתנתו ואמרת דכ"ש למאן דס"ל בגטין נתינה בעל כרחו לא שמה נתינה ועוד נפלינו אם דברי שכנגדך הם כמו שהנחתם שהוא אומר שהנדון הזה וכן אתן לפלוני הו"ל כיזרוק פלוני ודעתו ביזרוק פלוני שהיא שבועת שוא כמו שהוא דעתך לפי שבשעה שנשבע יצתה מפיו לשוא אחר שאין בידו לקיים א"כ כ"ש שזדון שבועה זו חמור לפי הנחתו משאם היתה שבועת בטוי שאם היתה בטוי הו"ל לאו שאין בו מעשה להבא ואינו לוקה דלא אתרבי למלקות אלא שוא ודומה לשוא כמו שהוזכר בשבועות (כ"א.) כמו שהבאת אתה ואם היא שבועת שוא משעה שיצתה מפיו לוקה שכל שבועת שוא ב"ד מלקין אותו ומנקין אותו וא"כ ממה נפשך היה ראוי העובר הזה להענש ובודאי שכן דעת רש"י ז"ל ביזרוק פלוני שאע"פ שאינה שבועת בטוי לוקה עליה משום שוא אבל דעת הרמב"ם ז"ל לפי הנרא' מדבריו שיזרוק פלוני אע"פ שיצתה משבועת בטוי לקרבן מכלל אסור לאו לא יצתה אלא שאינו לוקה עליו לפי שהיא התראת ספק ואינה שבועת שוא לפי שאפשר שיזרוק פלוני ונמצא שלא נתבטלה שבועתו ולכן אינו לוקה משום שבועת שוא ומשום שבועת שקר ג"כ אינו לוקה לפי שהיא התראת ספק ונראה שדעתו ז"ל שחיוב שבועה זו תלוי ועומד שאם יזרוק פלוני נתקיימה שבועתו למפרע ואם לא יזרוק נתבטלה משעה שיצתה מפיו וכיון שכן אינה בכלל שוא שאין שוא אלא לשעבר כדאמרי' (שם) מה שוא לשעבר. ואינו לוקה משום שקר לפי שהיא התראת ספק שאפשר שיזרוק ומכל מקום הורה ז"ל שאע"פ שאינו לוקה מן התורה מכין אותו מכת מרדות לפי שגרם לשבועת שוא ורצונו לומר שבועת שקר אלא שקרא אותה שוא לפי שהיא דומה לשוא יעיינו דבריו בדקדוק ונמצינו למדין שדברי המלמד זכות מחייבין אותו יותר ואם לענין קיום השבועה בעתיד אתם דנין בזה כיון שעבר הזמן וכבר נתבטלה השבועה אין מקום למשא ומתן זה כמו שנכתוב בסמוך: