תשובות הריב״ש · חלק שפ״ו סימן ג׳

ומה שכתבת בזכות הפוסקים דיבם יש לו פירות שאין לדחות אותה סוגיא מפני טעם פרקונה אני הוא מזכה ומזכה אני במקומי שאם היה הטעם ההוא אמת היכי אמרי' דקשיא ליה מתה לאביי אדמפלגי וכו' ואמרינן ותו לא מידי לשני דמש"ה לא פליגי בפירות לפי שהם תחת פרקונה וכיון שאינו פודה משום דלא קרינן ביה ואהדרינך לי לאנתו משו"ה לית ליה פירות אלא שאין טעם זה עקר שכיון שחכמים תקנו שהבעל יתחייב בפרקונה כל שאפשר לו להחזירה לו לאשה ולא בזולת זה ומפני חיוב זה תקנו לו פירות הנה ביבם ראוי שלא יתחייב בפרקונה ומ"מ זכותו בפירות מחמת מה שעומד במקום בעל לא פקע מיניה ואין כאן משפט מעוקל חלילה דהוי כמו במדיר את אשתו לדעת רבי יהושע דס"ל דאינו פודה שאין אני קורא בה ואהדרינך כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נ"ב.) ואע"פ שבודאי נראה שאוכל פירות נכסיה בין הדרה לגרושין וכן בנשבית בחיי בעלה ומת שאין היורשין ולא היבמין חייבין לפדותה ואע"פ שאכל פירות שבין שביה למיתה וכן מצינו בהפך אלמנה לכהן גדול אינו אוכל פירות כדתניא בפרק יש מותרות (יבמות פ"ה.) ופי' שמוציאה ממנו פירות שאכל וחייב לפדותה לדעת אביי כיון שאני קורא בה ואהדריניך למדינתיך ואין נראה שיתחלף פירוש אין לה פירות בין אביי לרבא ואם חז"ל כמו שתקנו שמפני חיוב פרקונה עד כדי דמיה ועד כדי כתובתה ולא יותר יאכל פירות נכסיה עשרת אלפים ככר כסף וכן לפעמים יתחייב בפרקונה ואין לה נכסי מלוג היו מתקנין ג"כ שמפני חיוב פרקונה בחייו לבד יאכל פירות נכסיה הוא ויורשיו אחריו לעולם מה משפט מעוקל היה כאן כ"ש שלא תקנו כי אם ליבם דקאי במקום בעל ובנכסים שזכה בהם הבעל. ובאמת כי כשראיתי שכתבת שזה ברור אצלך הייתי חושד דעתי וסברתי ואומר אוי לי כי נדמיתי דמיון חלוש ותכהין עיני שכלי מראות כי הדברים הברורים כשמש למשכילים יזהירו כזוהר הרקיע הם אצלי חשך ענן וערפל עד שראיתי שכתבת בענין גט מוקדם מה שכתבת והרמב"ן כתב הפכו ואמר שהוא העקר אין ספק בו ואתה אמרת שמה שכתבת הוא ברור אע"פ שהרמב"ן ז"ל לא כתב כן וכן סמכת על פירוש אחד שהביא הרמב"ן ז"ל בחדושיו ואמר שאינו נכון ואתה עשיתו מוסד מוסד ובנית עליו בנין גבוה ותלול אז אמרתי מעתה דיו לעבד להיות כרבו ואין זה רק דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרא משמיה דגברא רבה אחרינא דנא כוותיה ואלו ואלו נתנו מרועה א'. מה שאין היבם מוכר מנכסי אחיו הוא מפני שאין כתובתה עליו כי אם על הראשון וכיון שאין אחריותה עליו לא רצו שימכור ויפסיד נכסי אחיו ומ"מ הרי הוא אוכל פירותיהן שהרי גם הבעל אוכל פירות נכסיה בחייה ואינו יכול למכרן גם היבם אוכל פירות נכסי צאן ברזל אע"פ שיכולה לומר בשעת גובייא כלי אני נוטלת משום שבח בית אביה ואין חלוק בין מטלטלי למקרקעי שכשאין שם יבם אין היתומים אוכלין פירות נכסי צאן ברזל אפילו בהמה ועבדים ואע"ג דמחסרי גוביינא ומוציאה מהן הפירות אם אכלו אותן ואפי' נזונת מהם כיון דאיתניהו בעינייהו שהרי אין חייבין בפרקונה ואין הפירות תחת המזונות ובמקום בעל היבם אוכל אותן בין קרקעות בין מטלטלין ואפילו איתניהו בעינייהו שהרי כשאמרו כתובה בחזקת יורשי הבעל ונדוניא בכלל או יחלוקו למאן דאית ליה הכי לא חלקו בין קרקעות למטלטלין ואע"ג דלא מחסרי גוביינא כיון דאחריותן על הבעל ויבם קאי במקום בעל לא הוו בחזקתה. ועוד דאע"ג דלא מחסרי גוביינא מחסרי שומא שהרי אם הוקרו הוקרו לבעל כדאיתא התם בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות ס"ז.) הכניסה לו שני כלים וכו' ובודאי ה"ה לקרקעות דאין לחלק ומה שאמרת שהר"ם הלך לשטתו שפסק בנכסי צאן ברזל ואם מתה יחלוקו ומחיים לפירות לית ליה דאין ספק מוציא מידי ודאי ליכא למימר שהאשה ודאי בנכסי צאן ברזל כיון דאפי' לב"ה אליבא דאביי ידו עדיפא בהו שלא נאמר שהאשה הויא ודאי רק בנכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם כמו שכתבתי למעלה ובעל הלכות גדולות ז"ל שפסק כאביי בנכסי צאן ברזל כלן ליבם סבירא במתה דגריס במתני' כגרסת הגאונים כתובה בלא וי"ו וא"כ אף בפירות כלן ליבם לדעתו אפילו לסברתך שהרי אין כאן ספק :