תשובות הריב״ש · חלק שפ״ה סימן ג׳

ואני לא היתה זאת כונתי דמה שלא נתקן זמן בגט חליצה לא מן השם הוא זה רוצה לומר משום דאין ליבם פירות שהרי היבם יש לו פירות כמו שהעלו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים זכרונם לברכה אם בנכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דבעל אם בנכסי צאן ברזל אם בכלן אם במקצתן וזה תלוי בפירוש אותה סוגי' שבפרק החולץ (יבמות ל"ט.) ידו כידה או ידו עדיפא מידה וכן בפסק ההלכה אם ההלכה כאביי משום דמתני' דיקא כותיה או כרבא כמו בכולא תלמודא ואין בכל הפוסקים שראיתי דבריהם שיהיה דעתו דיבם אין לו פירות כלל זולתי הרמב"ם ז"ל שכתב כן ונדחו דבריו מההיא דאמרינן בפרק החולץ אדמפלגי בגופה לאחר מיתה ניפלגו בחייה ולפירות ואף הרב בעל מגיד משנה המהפך בזכותו של הר"ם ז"ל בכל מה שאפשר לא מצא לו זכות בנכסי צאן ברזל כי אם בנכסי מלוג ואמר כי היה דעת הר"ם ז"ל בנכסי מלוג מפני שפרקונה תחת פירות נכסי מלוג וכיון שאין היבם חייב לפדותה אין לו פירות ולי נראה שמפני טעם זה אין לנו לדחות אותה סוגיא שבפרק החולץ דמה שתקנו פרקונה תחת פירות היינו תחת כל פירות רוצה לומר נכסי מלוג שנפלו לה קודם שנשאת ושנפלו לה בעודה תחתיו אבל יבם אין לו פירות בנכסי מלוג שנפלו לה בעודה זקוקה ליבם אלא בפירות נכסים שנפלו לה בעודה תחתיו דבעל משום דיבם במקום בעל קאי וכי תימא יתחייב בפרקונה כשנשבית בחיי בעלה כיון שאוכל פירות נכסים שנפלו לה אז. הא לא אפשר לפי שכיון שנשבית בחיי בעלה נתחייב לפדותה הבעל וכשמת פקע ליה חיוביה לפי שאין אני קורא בה ואהדרינך לי לאנתו כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נ"ב.) והיבם אע"ג דלגבי נכסים קאי במקום בעל מ"מ אינו הבעל בעצמו שנהא קורא בה ואהדרינך לי לאנתו. וכל האחרונים הרמב"ן וזולתו כן העלו דיבם יש לו פירות נכסי מלוג ואם מפני שחלץ אין לו להפסיד אלא משעת חליצה ואילך. ואפשר דביבמה משום זנות ליכא ולא מן הטעמים שכתבת דהא לרבי יוחנן דחייש לבת אחותו הרי כשאנו דנין על היבמה יש לנו לחוש בה משום בת אחותו שהרי היא ג"כ בת אחותו של אחיו המת ודבר קרוב הוא ומצוה לישא בת אחותו ואי משום זמן מועט שבין מיתה לחליצה הלא בגמרא חששו לנכתב ביום ונחתם בלילה משום זנות זמן מועט בתכלית כמו שכתב רש"י ז"ל וכ"ש בכאן שהרי אפשר שתעמוד זמן מרובה ויבמה זו שלפנינו תוכיח שיש קרוב לי' שנים שמת בעלה אבל טעם אחר אפשר לומר ביבמה משום דאין בה מלקות בזנות גרידא כי אם בשקדש ובעל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואעפ"י שחלקו עליו בשאר חייבי לאוין ביבמה מודו ליה משום דכתיב בה הויה דומיא דהנהו לאוי דכתיב בהו קיחה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרק עשרה יוחסין וזנות כי האי על ידי קדושין אפשר דלא שכיח אלא שכיון שלא מצינו חלוק זה בגמרא אין לנו לאמרו אלא כל היכא דאיכא למיחש חיישינן משום בת אחותו לרבי יוחנן אע"ג דלא שכיח. ומיהו אף אם נאמר דליכא משום זנות כיון דאיכא משום פירות שפיר שייך למתקן ביה זמן אפילו לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן לא פליג אדריש לקיש אלא משום דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה הא לאו הכי שפיר איכא לתקוני משום לתא דידיה. אבל טעם אחר יש בגט חליצה שלא תקנו בו זמן לפוסלו כשאין בו זמן לפי שהחליצה היא המתרת ואף בלא גט חליצה מותרת היא וגט חליצה ראיה בעלמא הוא והוה ליה כשאר שטרות הכשרי' בלא זמן מה שאין כן בגט אשה שהוא המתיר האשה ומשו"ה תקנו בו זמן שכיון שהוא מגרשה על כרחה איכא למיחש שיכתוב לה גט בלא זמן וימכור אחר כן הפירות ואם אין בו זמן פסול משום משלה ממטבע שטבעו חכמים בגטין אלא שאין הולד בו ממזר ומוקד' נמי אפילו לדעת הסוברין בשאר שטרות שמוקדם כשר לבני חרי בגט אשה פסול להתיר האשה משום דהוה ליה משנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין ובגט חליצה אין בו זמן כשר ומיהו מוקדם פסול בו כיון דאיכא משום פירות ולמיחש להפסד לקוחות אי זבין פירי דכשאר שטרות הוא וכל שכן מוקדם למיתת הבעל דאיכא משום פירות מזמן הבעל לכ"ע. וכי תימא הא לא אפשר שתוציא פירות מזמן הבעל שכשתבא להוציא מן הלקוחות יוציאו שטרם המאוחר שמכר בעל הפירות וממנו יתברר שלא מת עדיין הבעל וא"כ הוו להו תרי ותרי ולא תטרוף. לא היא לפי שיש לנו אז לומר הבעל מכר קודם זמן הכתוב בגט החליצה אלא שאחרו זמן המכירה ברצון הלקוחות שמחלו ההקדמה כדאמרינן גבי מאוחר דעלמא ואין שטרות אלו מכחישין זה את זה. ומ"מ אעפ"י שמוקדם פסול בגט חליצה כיון שאינו מפני שנתקן בו וגם שאין לומר בו כל המשנה אלא שהוא כשאר שטרות אי אמרינן דבשאר שטרות פסול לגמרי ה"נ פסול לגמרי אפילו להיות ראיה בהתר האשה שאין דין שטר עליו ואין אנו מאמינין בדבר ממנו ואי בשאר שטרות כשר לבני חרי גם זה דין שטר יש בו להיות ראיה בהתר האשה אלא שיהיה פסול כיון שהוא מוקדם שלא יהיה בו ראיה לענין טריפת פירות מן הלקוחות זאת היא כונתי: