תשובות הריב״ש · חלק שפ״ה סימן ב׳

החכם כמלאך אלהים נורא מאוד הוד והדר לובש הרועה בשושנים דעה והשכל. הגיעתני תשובתך מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל עשת שן ספירים מעולפת שמתיה כחותם על זרועי ועל ראשי עטרה ומצנפת ובין עיני לטוטפת הלא היא המורה על עצם עושה והיולדה ומחזיקה מכלכל דבריו במשפט לא ימעל פיו רב להושיע מדבר בצדקה אבל אחר שומי ענן כבוד לבושך חתולתי ויראתך על פני לזכרון תמיד לא אנשה ולא אזנח אשיב מעט במה שחשבת בדעתי ולא עלה על לבי כבודך במקומו מונח. והוא שכתב כבודך שמתוך דברי נראה שראיתי לדמות התר זאת האשה בזה הגט חליצה לגביית בני חרי אלמא לא נתקן זמן בגט חליצה ומוקדם אינו פסול בו שאם לא כן הוה ליה כגט אשה וכגביית משעבדי והיה פסול בין מזמן ראשון בין מזמן שני ואמרת שהדין עמי בזה דודאי טעם גט אשה לא שייך בגט חליצה דיבם אין לו פירות וזנות דבת אחות שתנשא לאחיו ותפול לפניו ליבום ותזנה בזמן מועט שבין מיתה ליבום או לחליצה אפילו לרבי יוחנן (בגיטין י"ח.) ודאי לא שכיח ולא חיישינן להכי וכ"ש לדעת רש"י ז"ל שאין ביבמה לשוק אפי' אסור לאו ומזאת ההקדמה לולד לך פלא ותמה איך כתבתי עדים פסולים שהרי חתמו שקר ומה להם לשקר והלא הקדמה זו לא מעלה ולא מורידה. ועוד הוספת להפליא על מה שסיימתי לחזק דברי שהדבר ידוע שבזמן הכתוב בשטר עדיין לא לולדה זו דאדרבה היא הנותלת שטעו בודאי ולא חתמו שקר דודאי זה הגט האשה שואלת אותו לראיה שיכתבו לה הדיינין איך נחלצה בפניהם והקדמה כזו אינה תועלת לה בשום פנים שמא תאמר שלא נחלצה מעולם ועל הכל העידו שקר לטובת האשה אם כן למה הקדימו זמנו קודם ללידתה: