תשובות הריב״ש · חלק שע״ז סימן ה׳

ומה שכתבת עוד לאסור האשה הזאת משום דבמיא בעינן דחזיוה בשעתיה כמו שמפורש בפרקא בתרא דיבמות (קכ"א.) הדין עמך ואע"פ שיש לחלוק ולומר שלא נאמר זה אלא במי ששהה בתוך המים אחרי מותו יותר משלשה ימים דכי אסקוה וחזיוה בשעתיה מעידין עליו משום דמיא מצמת צמתי וכי אשתהי יותר משעה אחת מתפח תפח ואין מעידין עליו לפי שכיון שעמד יותר משלשה ימים כבר נפסד ונשחת אלא שצמתוהו המים ומנעוהו מהשתנות ומיד לאחר שעה שיוצא מן המים הוא משתנה כי הוא מוכן להפסד ולשינוי כיון שיש יותר מג' ימים שמת אבל מי שלא עמד ג' ימים במים אחר מותו דהיינו (משעה) [במעל"ע] שלישית שטבע אפשר דלא אמרינן ביה מתפח תפח אלא לעולם מעידין עליו עד שימלאו לו שלשה ימים משעת מיתתו והרי זה בכלל מה ששנינו (ק"כ.) אין מעידין עליו לאחר ג' ימים הא בתוך ג' ימים מעידין ואין להביא ראיה ממעשה דשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי דקאמר תלמודא בפרק האשה שלום (יבמות קט"ו.) כגון דקאמרי אסקוה לקמן וחזיתינהו לאלתר דהתם לרוחא דמלתא קאמר תלמודא הכי כי היכי דלסגי אף אם עמדו במים יותר מג' ימים ואף לשון הרמב"ם בזה אפשר לפרשו כן שהוא כתב זה לשונו טבע בים והשליכו הים ליבשה אפילו אחר כמה ימים אם הכירו פניו וחוטמו קיימים מעידין עליו לפי שאינו משתנה במים אלא אחר זמן מריבה ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים י"ב שעות ונתפח אין מעידין עליו שהרי נשתנה עכ"ל והיינו יכולין לפרש שעונה למה שאמר והשליכו הים ליבשה אפי' אחר כמה ימים. אלא שהרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל כתבו בפשיטות בחדושי יבמות דבכל ענין ואפי' לא שהה במים ג' ימים בעינן דאסקוה וחזיוה בשעתיה כיון שמת במים הוא משתנה אחר שעה אחת שיצא מן המים גם גדול אחד מן האחרונים ז"נ כתב כן בשטת יבמות שנו אלא שכתב זה בלשון אפשר וז"ל ואפשר דאפי' לא שהה במים ג' ימים אי לא חזיוה בשעה דאסקוה אמרינן דתפח ואין מעידין עכ"ל וא"כ אין ראוי להקל וכי טצדקי למשרי אשת איש וגם אין לומר שכיון שאין העובד כוכבים מעיד שטבע אלא שראהו מת על שפת הים נאמר שאחר שיצא חי מן המים נהרג או מת כדרך כל הארץ דהא בריש פ' האשה שלום (יבמות קי"ד:) אמרינן דבמלחמה כי אמרה מת על מטתו מהימנא ואפי' הכי קתני מתני' דבמת סתמא לא מהימנא משום דבמלחמה כי אמרה מת מסתמא במלחמה קאמרה עד דאמרה בפי' מת על מטתו דכיון דשעת מלחמה הוא טפי איכא למתלי דמת במלחמה מעל מטתו ה"נ הכי הוא דכשטת מלחמה דמי ועוד לא יהא אלא ספק כל היכא דאיכא למיחש חיישינן וגדולה מזו אמרו בירושלמי (שם פט"ז ה"ג) במגוייד שאין מעידים עליו אא"כ נודע שלא נשחט בסכין (שאינה) מלובנת הא בספק חוששין שמא בסכין מלובנת נשחט ואין מעידין עליו סוף דבר אע"פ שעדות העובד כוכבים נראה לעניות דעתי שיהיה מל"ת וגם מענין קברתיו לפי ההלכה אינו צריך וגם מענין אשתהי אינו נזכר בפי' בגמרא בתוך שלשה אלא גבי מיא מצמת צמתי והיינו יכולין לחלק בין תוך ג' לאחר ג'. אמנם למעשה אין ראוי להתירה ראשונה מפני עדות העובד כוכבים שתלוי בסברא אם הוא מסיח לפי תומו אם לאו והיה ראוי שישאלו על זה כל חכמי הגלילות ובראשם מורינו הר"ר נסים נ"ר שהוא תל שהכל פונין בו ולא שחכם אחד יסמוך על סברתו להקל. שניה לה מפני סברת הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל בענין וקברתיו שראוי לחוש לסברתם כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה. ג' אפילו להלכה מפני ענין אשתהי כמש"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל בפשיטות ואחרים מן האחרונים ז"ל ולא נמצא לשום פוסק או מחבר שיכתוב בהפך ובגמ' שנזכר ענין זה בסתם בלא חלוק בין עמד במים יותר מג' ימים בין לא עמד א"כ אין לחלק מסברא להקל בשל תורה והנה אין החכם המתיר מנוקה משגיאה כבודו במקומו מונח על שלא קרא כל חכמי העיר ההיא ושירדו כלם למנין ויסכימו בהתר ואם יש חולק ונוטה להחמיר ונגשו אל השופט הגדול העומד על בני עמנו להורות את בני ישראל הוא מורינו הר"ן נ"ר טרם יפסוק הדין להתיר ולהקל בדבר שבערוה ובשל תורה אלא שהיותו בעיניו גדול על כל זולתו גרם לו. גם יש להפליא על הקהל הקדוש י"ץ אחר שראו שיש חכם חולק ומחמיר איך לא שאלו את פי חכמי הארץ בענין חמור כזה ואיך לא הוציאו מכלל החרם והתקנה ענין אשת איש שצריך אזון וחקור גדול ועם היות כי הם צריכים תמיד לענינים כאלו מפני שרוב הקהל י"ץ רגילים בסחורה ויורדי הים באניות הנה להוציא עצמם מספקות אלו יום יום היה להם להנהיג כמו שהנהיג דוד ע"ה לחיילותיו וכאמרם ז"ל (שבת נ"ו.) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו. זה לי יותר מב' חדשים כתבתי זה אלא שנתעצלתי מלשולחו כי אמרתי מה לי להכניס ראשי במחלוקת ובין שני הרים גדולים ואחר עד עתה צוני מורינו הר"ן נ"ר לכתוב לך דעתי למען ידע החכם רבי שלמה נ"ר שאין משוא פנים בדבר וכ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב כי החכם הנזכר יודע בי כי חפצתי צדקו לולי שהאמת אהוב יותר רואה אני אש מריבתכם יוקדת כל היום ואין מכבה לא אדע בשלמי הצער הגדול הזה ולפי האמת מיניה ומינך תסתיים כי אם האחד יתן מקום לשלום ויבקשהו ימצא לו ומיץ אף יוציא חמאה אבל שניכם כאחד טובים להרבות האש ולהגדיל המדורה והנה קטגוריא בתלמידי חכמים ונמצא שם שמים מתחלל ולכן לאהבת השם וליראתו הסכן נא עם החכם הנזכר ושלם ובקש שלום ורדפהו כי ידעתי בו והכרתי ממדותיו כי מכבדיו יכבד לכבוד עצמו והנה מה טוב ומה נעים שבת חכמים גם יחד בשלום ובמישור וגם אני כותב מזה אל החכם רבי שלמה נ"ר יגער בים המריבה ויחרב יקרא לשלום ויקרב ואנא תראה כתבי זאת מראש ועד סוף ליקר המשכיל הנבון אנביאונה דסמישטר י"א ואם יחפוץ להיות הוא סרסור השנום כאשר לאיש כמוהו נאה חפץ השם בידו יצלח ושכר הרבה יטול כי יהיה נמנה מתלמידיו של אהרן ע"ה נאום כותב דורש שלומך אהבתך בלבי תקועה יתד היא שלא תמוט אחיך יצחק ב"ר ששת זלה"ה נכתב כ"ו לספירה: