תשובות הריב״ש · חלק שע״ה סימן ה׳

מה שכ' בההיא בעיא דהיתה מבעטת והזיקה בבעוטה דנראה דאינו מסופק אליבא דרבנן ביש שנוי משום דרביעי נזק הוא דין זר וחדש אין זו שאלה דיסתפק או לא יסתפק הנה יש לשאול ג"כ דיוקא דמתני' אי כרבנן אי כסומכוס כמו שזה הבעיין שואל ואדרבה אפשר לומר דפשיטא ליה דלרבנן יש שנוי לרביע נזק דהא כי מפרשינן מתניתין צרורות כי אורחייהו חצי נזק ורבנן היא אפשר למידק מינה הא מחמת בעוט רביע נזק כמו שמדקדק רב אשי וכי מפרש לה לאידך גיסא צרורות מחמת בעוט חצי נזק לא בעי למימר דאין שנוי ורבנן היא אלא דדחק נפשיה ומוקי לה כסומכו' ודייק הא כי אורחיה נזק שלם והא ניחא ליה טפי מלמימר דרבנן היא ואין שנוי. ומה שכתבת לאותו צד דמיירי בצרורות כי אורחייהו אמאי נקט ברישא הזיקה בביעוטה דהיינו קרן גמור הא כבר שמעינן לה בכמה דוכתי ותירצת דנקט הזיקה בבעוטה לגלויי על צרורות דאיירי כי אורחייהו היטבת לראות ולדקדק וכן כתוב אצלנו עוד תרצו דבעי למתני כל היזקן הנשואין ברגל אבל מש"כ הוא הנכון. מה שהשבת על מה שהקשית בההיא דרבי יהודה אומר אף זה הדר בתוך חצר חברו צריך להעלות לו שכר וכתבת דלא דמי להלוהו ודר בחצר דהתם הלוהו מעות בעין ועשה לו טובת הנאה וכשדר בביתו בחנם מחזי כרבית אבל בשמעתין שבעל העליה בונה הבית בעל כרחו לא מחזי כרבית שאין נראה שבעל הבית סובל זה בשביל המלוה שבעל כרחו הוא איברא ודאי כך הוא אבל צריך להרחיב בו הבאור מנא ליה לפושט שיהיה כך שהרי אפשר שבכל ענין יהיה רבית וכל מקשה או פושט צריך להכריע סברתו והראיה שהבאת דלאו לענין אסורא אתשיל אלא לענין דינא מדקתני בדברי תנא קמא הרי בעל הבית יושב בו ולא קתני מותר לישב בו ומדת"ק נשמע לרבי יהודה ליתא דאע"ג דלענין דינא אתשיל אפשר דדינא דר' יהודה משום אסורא כדאשכחן בפ"ק דמציעא (י"ד:) דאתמר התם המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו ואבעיא לן פירש לו את השבח מהו טעמא דשמואל משום דלא פריש והכא פריש או דלמא טעמא דשמואל משום דמחזי כרבית ופשטינן דטעמא דשמואל משום רבית ושבח אין לו אע"פ שפירש לו את השבח מאי טעמא קרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל הרי בכאן דאע"ג דלענין דינא אתשיל ושמואל נמי דינא קאמר מיהו טעמא משום רבי' הכא נמי דכותה היא אלא מאי דמוכח דלאו משום רבית קאמר רבי יהודה הוא מאי דקאמר בתר הכי אלא בטל הבית בונה את הבית ואת העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו דאז הוה זה אינו נהנה וזה אינו חסר לפום מאי דס"ד השתא דלית לן טעמא דשחרותא דאשייתא ואי רבי יהודה משום רבית קאמר דהוי כמו הלוהו בכל ענין אסור אפילו בגברא דלא עביד למיגר וביתא דלא קיימא לאגרא כדאיתא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא ס"ד:) אלא ודאי לא דמי זה להלוהו מן הטעם שכתבת. עוד נוכל לתרץ דסבירא ליה לפושט כההוא לישנא דפ' איזהו נשך דאין אסור משום רבית בהלוהו אלא בהלויני ואליבא דההוא לישנא קא פשיט הכא והתרוץ הראשון יותר נכון: