מה שהשבת בההיא דפרק כיצד הרגל (יח:) דאמרי בי רב סוס שצנף וכו' כי נראה להם לתוספות דזה הפושט סבירא ליה דאין כאן חדוש להשמיענו דלא כסומכוס דפשיטא דהלכה כרבנן לגביה והראיה מדלא רצה הפושט לומר דפליגי בפלוגתא דרבנן וסומכוס כמו המתרץ נראה לי שאין כאן ראיה דאע"פ שלא היה ר"ל דפליגי בפלוגתא דרבנן וסומכוס היינו משום דלא משמע ליה דרמי בר יחזקאל סבירא ליה כסומכוס ולא כרבנן אבל אי רמי בר יחזקאל בדאייעד אין כאן ראיה שלא יוכל הפושט לומר דאמרי בי רב בדלא אייעד וכרבנן ואשמעינן דלא כסומכוס מיהו אע"פ שאין כאן ראיה ודאי נראה שזה היה דעת התוספות אבל כך צריך לישב דעתם דאי הא דרמי בר יחזק' בדאייעד אמרי בי רב מאי קמ"ל פשיטא דהל' כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל כי אמרי' בתר הכי בפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מפלגי ורמי בר יחזקאל בדלא אייעד כסומכו' אמרי בי רב אשמעינן כרבנן ודלא כסומכוס דהשתא לאו יחיד ורבים הוי דאע"ג דרמי בר יחזקאל דהוא אמורא תני לה ברייתא היא דבכל דוכתא דאמרי' תני רבי פלוני ואע"פ שהוא אמורא ברייתא היא אלא שהוא הי' מקובל בה והיה שונה אותה ועל כן נקראת על שמו ולא כמו שחשב כבודך דתני רמי בר יחזקאל הוא כמו אמר רמי בר יחזקאל והיה לו לומר הלכה כסומכו' כי זה אינו אלא ברייתא היא ודכותה אמרינן בפ"ק (יב.) א"נ אנא מתניתא ידענא דתני אבימי פרוזבול חל על הקרקע וכו' הנה כאן מפורש שהיא ברייתא אע"ג דתני לה אבימי שהיה אמורא והיה רבו של רב חסדא כדאמרינן בערכין פרק שום היתומים (ערכין כ"ב.) ומייתי לה במנחות פ"ק (ז'.) אמר רב חסדא קולפי טבי בלעי מיניה דאבימי עלה דהך שמעתא בא להכריז רצופי' שלשים שני וחמישי ששים ואמרי' עלה במנחות אבימי מסכתא יקירא ליה ואתא לקמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה וכן לקמן בפרק החובל (בבא קמא צ"א:) תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת וכו' א"ל תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה וכו' וכן בפ"ק דר"ה (כ'.) אמר רבא הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת וכו' הנה מכאן שהיא ברייתא דקאמר אחרים היא דאי סברא דרבה בר שמואל שהוא אמורא הוה ליה למימר הוא דאמר כאחרים כי כן הלשון בכל התלמוד וזה מפורש בתוספות שהם הקשו אמרי בי רב שהוא אמורא היכי פליג אברייתא דרמי בר יחזקאל ביש העדאה ותירצו דסתם אמרי בי רב משמיה דרב ורב תנא הוא ופליג ודבר זה לא הי' צריך לכתבו כי הוא נגלה למתחילי הלמוד לולי שראיתיך אומר בהפך ואני דן אותך לכף זכות כי באולי חשבת שהיה כתוב בספר אמר רמי בר יחזקאל ומה שכתבת סברא אחרת שדעת הפושט שאין לומר דפליגי בפלוגתא דסומכוס ורבנן דאם כן הוה להו למימר הלכה כרבנן או הלכה כסומכוס ובזה תתרץ קושית התוספות דליכא למימר אמרי בי רב בדלא אייעד וכרבנן דאם כן הוה להו למימר הלכה כרבנן והבאת ראיה מההיא דכתובות (יט.) דאמרי' על רב גנבא גנובי למה לך וכולי לא היה לך להרחיק עדיך שהרי בזאת ההלכה גבי בהמה שהטילה גללים כי מתרצי' בפלוגתא דסומכוס ורבנן קא מפלגי מקשים ולימא רב יהודה הלכה כסומכו' ורבי אלעזר הלכה כרבנן ומתרצי' גללים אצטריכא ליה סד"א הואיל ובתר גופי' גרירין כגופי' דמי קמ"ל אלא שאם כמו שאתה סובר דשייך לאקשויי בדרמי בר יחזקאל ובדאמרי בי רב לימרו הלכה כסומכוס והלכה כרבנן הוה להו לאקשויי הכי בגמרא כי אמרי' עלה בפלוגת' דסומכו' ורבנן קא מפלגי ולתרוצא כי היכי דמקשינן לה לעיל גבי בהמה שהטילה גללים אלא ודאי בין לפושט בין למתרץ לא שייך לאקשויי הכי בדרמי בר יחזקאל משום דתרנגול שהושיט ראשו אצטריכא ליה לאשמועינן דלהוי כצרורות דסד"א דכיון דבקולו הוא מזיק ומשבר דדבר שאין בו ממש הוא דליפטר ואע"ג דהא שמעינן בברייתא דלעיל (יז:) פלוגתא דסומכו' ורבנן בתרנגולין ששברו כלים ברוח שבכנפיהם אכתי לא דמי דהתם מפני הרוח נפלו ונשברו וזה מצוי הוא שיפלו כלים ברוח שבכנפיהם כמו ברוח מצויה אבל שבקול התרנגול ישברו כלי זכוכית כהא דרמי בר יחזקאל או בקול הסוס והחמור שאר כלים כהא דאמרי בי רב זה דבר זר והוה אמינא דליפטר דלא דמי לצרורות ופשיטא דהא אצטריכא להו לאשמועינן אגב אורחייהו ומש"ה לא שייך לאקשויי לימא מר הלכה כסומכו' ומר הל' כרבנן כדאקשינן לעיל גבי גללים דדמו ממש לצרורות אפי' הכי מתרצינן לעיל סד"א דעדיפי מצרורות משום דגרירי בתר גופי' וזה מבואר בעצמו ובר מן דין בדרמי בר יחזקאל אין להקשות לימא הלכ' כסומכו' דהא ברייתא היא כמ"ש למעלה ואין דרך המשניות והברייתו' לומר כלשון הזה. ועוד נראה לי לתרץ קושית התוספות בענין אחר ולא כדבריהם דאי הוה אמר דרמי בר יחזקאל ואמרי בי רב לא פליגי הוה פשיט יש העדאה דהא ברייתא דתלי רמי בר יחזקאל אית לה הכי וליכא דפליג עלה והא לאו הכריחא הוא דא"ל דאמרי בי רב נמי בדאייעד וסבירא ליה דאין העדאה אבל השתא אמרינן לכל הפחות תפשוט דפלוגתא היא ותפסת מועט תפסת. הטעם שכתבת למה לא הקשו קושיא זו התוספות על ההיא פלוגתא דלעיל דבהמה שהטילה גללים לא הייתי צריך לכתבו כי פשוט למתחילי הלמוד והדבור בו יהיה מותר ואך למחסור:
תשובות הריב״ש · חלק שע״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
