תשובות הריב״ש · חלק שע״ה סימן ב׳

בפירוש חמותו כתבתי אליך בארוכה כל מה שאפשר לומר בו ועוד אני מוסיף להרחיב הבאור משום דקיי"ל (עירובין מ"ו:) הלכה כרבי עקיבא מחברו וא"כ לא מוקמינן סתמא דמתניתין כרבי ישמעאל דלא כהלכתא ואתה בכתבך הפלגת לקצר ולא כתבת כי אם מכח סוגית הספר דפריך ליתני חמותו ברישא וגם אני כתבתיה ובמה שלא נראה אליך דברי במה שכתבתי מה לי מיתת תרי גברי וכו' והבאת ראיה מההיא דקפץ (ב"ק ק"ו.) דניחא ליה לתלמודא לאוקומי בחד מקום ובתרי גוני מלאוקומי בחד גונא ובשני מקומות וכתבת שכ"ש בענין זה חי נפשי אין כאן ק"ו אדרבא הוא בהפך בתרי גברי הוא דומיא דחד מקום שהרי כיון שהאשה הזאת היא אלמנה מבעלה נוכל לומר שהיתה אלמנה מבעל אחר אבל לפירוש האחר שהיא אלמנה ומת בעלה ונאמר גם כן שמתה אשתו של זה מקודם לכן זה הוא יותר דומיא דשני מקומות. ומה שכתבת שהיא קטלנית ומה לנו בזה לענין לפטור צרתה ועוד שהרי כתבתי דלפירוש רש"י ז"ל אין הכרח בתרי גברי שמתו אלא אפשר באחד בגרושין ואין להאריך עוד בזה. במה שדחית ראיתי לפירוש הגאונים ז"ל מההיא דרבי אליעזר ואמרת שאין הנדון דומה לראיה דהתם לקה העולם בכלל אלא שנחלק שליש בזיתי' ושליש בחטים וכו' אבל הכא אינו שורף אלא שליש דוקא נראה מדבריך שאתה מפרש שכל תבואת העולם לקתה לגמרי אלא שהיה העולם משולש באלו התבואות ולקו כולן לגמרי. וזה הפירש אינו ואם אמרו זולתך אמינא לי' השתבשת שא"כ לא הי' לומר אלא לקה העול' דמה לנו לידע במה הי' משולש העולם בתבואותיו אלא ודאי להודיענו שעור הלקות שחסרו באותה שנה שליש הפירות ועוד שהרי אומר בגמרא שליש בזיתים שליש בחטים ומחצה בשעורים ואם כפירוש ההוא קצת השעורים מה שחצי מרובה על השליש בנס היה עומד כי אין בדבר יותר משלשה שלישים ואם תקשה אם כן למה הוכיחו הגאונים ז"ל מזיתים וחטים ולא משעורים שלקו מחצה אולי מפני שאמרו יורד עמו עד לחייו וזיתים וחטים הרי הם חיי האדם לא השעורין שהם מאכל בהמה כמו שהיתה התשובה (פסחים ג':) למבשר שעורים נעשו יפות צא ובשר לחמורים ואולי מה שלקו השעורים מחצה הוא מפני שלקה העולם בשדפון והיו אז השעורים נחים ללקות מן הזיתים והחטים כי הלקות היה כללי מצד הנותן ומצד המקבלים היה חלוק כפי ההכנה. ומה שאתה מפרש דעת הגאונים ז"ל שהוא שותף עמו במזונותיו ובשכר אומנותו ומסתמא לאו ביונק עסקינן אלא בנשוי ואם כן מגרע לו שליש מזונותיו וכו' זה אין לו שורש ולא עקר כבודך במקומו מונח דמנא לך דבנשוי עסקינן ועוד יותר משליש הוה להו למימר דלימא לאשתו צאי מעשה ידיך במזונותיך ואי לא ספקה יחלוק זה עמו במעשה ידי אשתו ועוד דאם אתה אומר בנשוי בא ונאמר גם כן בשיש לו אשה ובנים קטנים שחייב במזונותיהם אלא ודאי זה הפירוש אינו. ועוד אני מפרש פירוש אחר בדברי הגאונים ז"ל שיורד עמו עד לחייו ר"ל למעט פרנסתו ולצמצם מזונותיו שלא יהיו מצויין לו בריוח וזהו עד לחייו ולא עד בכלל שלא על דעת שיוכל להמיתו ברעב ובצמא אלא לצמצם מזונותיו ולמעטן ושעור שליש הוא לפי שבין הדבר שהוא בצמצום או הוא בהרוחה יש שעור שליש כדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קמ"ו:) ושמין להם דמי בשר בזול וכמה דמי בשר בזול כל זוזא חשבינן ליה בארבע דנקי וזהו שליש הנה כאן ששערו בין הדבר הנמכר בצמצום בשויו לנמכר בזול ובהרוחה שליש כמו כן בין שיהיו לו מזונותיו בהרוחה או בצמצום ובדוחק יש שעור שליש: