כתבתי שיש קצת מחלוקת בין החברים בענין סוכה של שותפים אם אדם יוצא בה אם לאו כי יש מהם סוברים דכיון שסוכה שאולה כשרה מקרא דכל האזרח (סוכה כז:) כל שכן של שותפין שקצתה שלו לגמרי והקצת האחד הוא שאול אצלו ולא ממעיט מקרא דלך אלא גזולה ולזה הוצרך רש"י ז"ל לומר דקרא דכל האזרח לא אפשר שתהיה של כלם דהא לא מטי פרוטה לכל חד וחד וכו' נראה מלשונו דאי הוה אפשר הוה מוקמינן היתרא דכל האזרח לשל שותפין דעדיף טפי משאולה ושאולה הוה ממעיט מלך כמו גזולה אבל כיון דלא אפשר אלא ע"י שאלה א"כ על כרחין קרא דכל האזרח כי אתא להתיר שאולה וממילא כ"ש של שותפין ומלך לא ממעיט אלא גזולה. ובתוספות אמרו שלא היה צריך לכך דכיון דשותפין ושאולה ממעטי ממאי דכתיב לך וכדמוכחינן כל מקום שנאמר לך אף הוא ממעט של שותפין א"כ כי אתא רבויא דכל האזרח וכו' וגלי דלא דרשינן לך וגלי דלא ממעטינן מאי דממעטינן מולקחתם לכם ממילא אית לן דלא ממעטינן מיניה אלא מאי דליתיה דיליה כלל לא בכולה ולא במקצתה לא דרך שאלה ולא דרך שותפות והיא גזולה וממילא אשתכח דאע"ג דמשמעותיה דקרא דכל האזרח איכא של שותפין הכי נמי מרבינן שאולה דמחד קרא נפקי ומקרא דלך לא ממעטינן אלא גזולה ובא הר"ן ז"ל ואמר דאפשר היה לומר אלו הוה משמע מקרא של שותפין מה שאנו אומרים גבי טלית דמרבינן של שותפין וממעטינן שאולה להכי הוצרך לפרש דאין במשמע הפסוק סוכה של שותפין אלא סוכה שאולה בלבד. ומקצת החברים סוברים כי אין אדם יוצא בסוכה של שותפות והכי משמע מלשון רש"י ז"ל שכתב שאין במשמע הכתוב סוכה של שותפין שאין אדם יוצא בה כלל לומר שהיא פסולה דטפי עדיף אצלם סוכה שאולה שכל זמן שאלתה חשיבה דיליה משל שותפין דאין לו שום שייכות בחלק חברו לא דרך שאלה ולא בשום צד כי נמצא לבעלי זאת הסברא ענין איננו אצלו לא שאול ולא גזול והוא הנקרא דבר משותף ובעלי התוספות השיבו ואמרו שלא היה צריך להוכיח פסול סוכה של שותפין דלא איירי כלל בסוכה של שותפין דכיון דמקרא דלך אימעיטו שניהם שותפים ושאולה כי אתא כל האזרח לרבויי טפי עדיף לרבויי שאולה מלרבויי של שותפין ששאולה כל זמן שאלתה היא שלו ושל שותפין אינה כלה שלו והר"ן ז"ל העמיד פירוש רש"י ז"ל כי אפשר להפך סברא זו ולומר שבסוכה שאולה אין יוצאין ובשל שותפין יוצאין כדאשכחן גבי טלית לכך הוצרך רש"י ז"ל לומר שהמקרא מוכיח דאתא לרבויי שאולה לבדה ונשאר פסוק דתעשה לך למעוטי גזולה ושל שותפין דלא אתרבו מרבוייא דכל האזרח ע"כ תורף מחלוקת החברים ישמרם צורם ואמרת עם הספר שהם מבקשים ממני שאכריע ביניהם ואברר ואלבן ספקותם:
תשובות הריב״ש · חלק שמ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.