תשובות הריב״ש · חלק ל״ד סימן ג׳

תשובה הברכה ההיא אף בליל שבת שחל אחר המועד אומרים אותה שאף אם נתקנה מתחלה משום עם שבשדות המאחרין לבא לבית הכנסת כדברי שמעון הנא אף בי"ט הי' להם עם שבשדות ואף בראש השנה ויום הכפורים כדאמרינן (בשלהי ר"ה ל"ה.) לענין תפלת המוספין לא פטר ר"ג אלא עם שבשדו' דאניסי וכ"ה שם בהלכות הריא"ף ז"ל וכן מוזכר בפ' אחרון מיומא (עז:) שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואינן חוששין ולכן אין למנוע מלאומרה בשבת הבא אחר המועד שכיון שבימיהם היו אומרין אותה גם אנחנו נעשה כמנהג אבותינו כמו שאנו עושין בקדוש אע"ג דקי"ל דאין קדוש אלא במקום סעודה ולא נתקן אלא לאפוקי אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא ורש"י ז"ל (בפ' במה מדליקין כד:) לא הזכיר כלל עם שבשדות בטעם התקנה ההיא אבל כתב מפני סכנת מזיקין לפי שלא היו בתי כנסיות שלהם בישוב ובימות החול לא היו באין לבית הכנסת ומתפלל כל אחד בביתו אבל בלילי שבת באין לבית הכנסת וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין עד לאחר תפלה ולכך האריכו תפלת צבור ע"כ וכ"כ הר"ם ז"ל (בפ"ט מה' תפל') ולדבריהם ג"כ אין לחלק ולעולם אומרין אותה וכ"ה המנהג זולתי כשחל פסח בשבת שאין אומרים אותה לפי שאין לחוש בליל' ההוא לסכנת מזיקין שהרי דרשו ז"ל (פסחים קט:) ליל שמורים לילה המשומר ובא מן המזיקין וכ"כ בספר א"ח וא"כ שמעון שהיה מונע ראובן מלומר אותה ברכה הוא אומר שלא כהלכה וכל שכן שעשה שלא כהוגן בשגזר עליו בגזרת נדוי ודבר פשוט הוא שאין הנדוי חל על ראובן כיון שלא היה כדין ואינו צריך התרה כלל דומיא דעובדא דר"ל דהוה מנטר פרדסא (דבפ' ואלו מגלחין (מועד קטן יז.)) דאמרי ליה בבי מדרשא שלו נדוי שלך אינו נדוי אמנם שיהיה שמעון בר נדוי ושינדו אותו ב"ד מפני שנדה מי שאינו חייב נדוי בזה נראה לי שאינו בר נדוי וא"צ לומר לדעת הראב"ד ז"ל שסובר שהמנדה מי שאינו בר נדוי שאין ב"ד מנדין אותו אלא שאם אותו שנתנדה חשש לכבוד עצמו והשיב לו אדרבה בזה חל הנדוי על המנדה דומיא דעובדא דר"ל דהוה הכי וכמ"ש בהשגות אלא אפילו לדעת הר"ם ז"ל שסובר שהמנד' מי שאינו בר נדוי בר נדוי הוא וב"ד מנדין אותו זהו במי שנדה במוחלט דומיא דההו' עובדא דר"ל דאמר להוי ההוא גברא בשמתא אבל שמעון זה לא אמר לראובן אחר מעשה שיהיה בנדוי אלא קודם מעשה הוא שאמר לו בגזרת נדוי שלא יאמר הברכה ההיא ואולי לא היה דעתו לנדותו אלא שרצה לאיים עליו בחשבו שיהיה נמנע מלאמרה מפני יראת הנדוי וכל כיוצא בזה אינו בר נדוי ועוד שהיה חושב לעשות מצוה למנוע מברכה שאינה צריכה שאחז"ל (ברכות לג.) שהמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא ואע"פ שלא כיון להלכה מ"מ אין ב"ד מנדין אותו שאין ב"ד מנדין השוגגין וכ"ש אם הוא חכם או צורבא מרבנן אבל ראוי לו לשמעון לפייס את ראובן וכן נאה לו זהו מה שנראה לי בזה וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: