תשובות הריב״ש · חלק של״ו סימן ג׳

עוד הקשית לשאול הכא אפי' איכא סהדי דאכל אמאי אינו נאמן בפירות שנה שלישית במגו דאי בעי כביש ליה לשטרא ואמר לקוחה היא בידי כדאיתא גבי רבה בר שרשום פ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"ג.) אי נמי כיון דקאמר לפירות ירדתי יהא נאמן כדאמרינן התם בעובדא דלעיל (שם:) אמר רב זביד ואי טעין ואמר לפירות ירדתי נאמן מי לא אמר רב חסדא וכולי והכי נמי הא לפירות ירדתי קאמר זולתי אם נאמר דשטר זה מסייע ללוה כדאמרינן בפ"ק דמציעא (ד':) גבי סלעין דינרין אפילו תימא רבי חייא שאני התם דהא מסייע ליה שטרא וא"כ הוי נמי כמגו במקום עדים ויש להתישב בדבר שאם הדבר כן יש לשאול שובר שכתוב בו קבל המלוה דנרין ולא פירש כמה מי הוי שנים או איתרע כוליה שטרא ואם להוציא פירות שלישית מיד המלוה שאכלן הוי סיוע השטר כעדים א"כ שובר לא לתרע ובחשן משפט (סי' נ"ד ס"ח) כתוב דאיתרע כולי שטרא עכ"ד. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא דהכא השטר משכנתא הוא לפנינו אלא שהם חולקין על מה שכתוב שנין סתמא וכיון שבשעת טענתו כבר נראה בב"ד אין אומר מגו שקודם שיבא לב"ד היה יכול להעלימו יהא נאמן שאם כן בעדי פקדון וראה יהיה נאמן לטעון עליו במגו שהיה יכול להעלימו שלא יראוהו העדים והיה אומר החזרתי אלא שאין הולכין לעולם אלא אחר שעת טענתו וזהו לשון הגמרא ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא שנראה שהשטר היה נגלה ומפורסם לב"ד אבל ההיא דבסמוך דמלוה אומר חמש ולוה אומר שלש הוא שאין השטר לפנינו דהא אמר אירכס ומשום הכי אמר רב יהודה דמלוה נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ולזה כתב רש"י בההוא דמלוה אומר לחמש שנין וכו' מלתא אחריתי הוא מלוה ולוה שבאו לדין מלוה אומר לחמש שנים משכנתה לי ואין השטר לפנינו עד כאן וההיא דרבה בר שרשו' הכי נמי הוא העלים השטר ולא הראה אותו לאביי דהכי קאמר ליה אמינא אכבשיה לשטר משכנתא וכולי ומש"ה מהימן אי לאו משום דכבר נפיק עלה קלא דמשכנתא היא. גם הקושיא האחרת שהקשית שיהא נאמן לומר לפירות ירדתי גם זו אינה קושיא דהתם ר"ל אי טען ואמר לפירות ירדתי מתחלה נאמן לגבי פירות שכבר אכל משום דרב חסדא דלא חציף איניש וכולי אבל בכאן שכבר ירד ברשות בתורת משכונא והוא מוחזק בה אין להאמינו בפירות שנה שלישית משום האי טעמא דלא חציף אדרבה עביד איניש להחזיק במה שבידו וכיון שאין מגו להאמינו במה יהא נאמן ומעתה אין אנו צריכין למה שתרצת דמשום דמסייע ליה שטרא ללוה הוי כמגו במקום עדים דהתם נמי אמרינן דסיוע השטר הוי כעדים אלא שאף אם הילך חייב משום סיוע השטר פטור משבועת מודה מקצת בלוה אמר שתים ומיהו שבועת היסת בעי לאשתבועי וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל דלאו סיוע גמור הוא דהא לרבי שמעון לא חשיב ליה משיב אבדה בלוה אומר שלש אע"ג דאי בעי אמר שתים פטור משום דלא היה יכול להעיז פניו לומר שתים כדאמרינן גבי מודה מקצת דעלמא דאינו נאמן במגו דכופר בכל דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ואע"ג דהכא אי אמר שתים מסייע ליה שטרא והוה לן למימר דמעיז ומעיז אלא שאין סיוע השטר סיוע גמור דלהוי כעדים ומש"ה נמי אמרינן הכא דפירות בחזקת אוכליהן עומדין כל היכא דעביד לאגלויי ואם היה סיוע השטר כעדים לא היה לנו לומר כן ולדבריך אף אם אין אכילתו ידועה לא ליהמניה דהוי מגו במקום עדים ואתה אמרתי שהוא נאמן וקשיא דידך אדידך אלא שאין סיוע השטר כעדים ומעתה צדקו דברי ספר חושן משפט דשובר שכתוב בו דינרין סתמא אתרע ליה כולי שטרא :