תשובות הריב״ש · חלק שכ״ד סימן ג׳

תשובה מבואר הוא כי כיון שנתבאר לב"ד שהאפטרופוס מפסיד נכסי היתומים שמסלקין אותו שהרי אין לב"ד למנות אפטרופוס על היתומים אלא אדם נאמן ויודע לשמור הנכסים ואם טעו בזה האפטרופא והיו סבורים שיהיה ראוי ומנוהו או שהיה נאמן בשעה שמנוהו ועתה החמיץ ונתקלקל למה לא יסלקוהו וגרסינן בגיטין פרק הנזקין (גיטין נ"ב:) עמרם צבעא אפטרופא דיתמי הוה אתא קרובי' קמיה דרב נחמן אמרו ליה קא לביש ומכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמען מיליה קא אכיל ושתי ולא אמיד אימר מציאה אשכח קא מפסיד אמר להו אייתי לי סהדי דמפסיד ואסלקיה דאמר הונא חברין משמיה דרב אפטרופא דמפסיד מסלקינן ליה דאיתמר אפטרופא דמפסיד רב הונא אמר מסלקינן ליה דבי רבי שילא אמרי לא מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה ע"כ בגמרא. הנה מבואר שכל שנתברר לב"ד בעדים שהוא מפסיד שמסלקין אותו ועוד כתב הרמב"ם ז"ל (פ"י מה' נחלות ה"ז) שכל שמנוהו ב"ד מסלקין אותו אפילו בלא ראיה שמפסיד כל שרואין אותו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יותר ממה שהוא אמוד לו ואין תולין במציאה שהוא דבר שאינו מצוי אלא חוששין לו ומסלקין אותו מספק ומעמידין אחר ועובדא דעמרם צבעא מינהו אבי יתומים הוה וזה כיון שהוא האמין אותו על נכסיו אין מסלקין אותו אלא אם כן באו עדים שמפסיד ואפילו במינהו אבי יתומים אם בשעה שמינהו היתה שמועתו טובה והולך בדרך טובים ואחר מיתת האב נתקלקל ונשתנה לגריעותא וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד מסלקין אותו אע"פ שלא באו עדים שמפסיד נכסי היתומים שהרי אנו אומדים את דעת האב שאלו הי' כן בחייו לא היה ממנהו אפטרופא על נכסיו והרמב"ן ז"ל והאחרונים ז"ל כלם הסכימו לדעת הרמב"ם ז"ל דכל שמינוהו ב"ד מסלקין אותו אע"פ שלא באו עדים שמפסיד כל שמבזבז יותר ממה שהוא אמוד בו וא"כ בנדון זה שנתברר לב"ד ששמעון זה הפסיד קצת הנכסים א"צ לומר שמסלקין אותו וכ"ש שלא נתמנה כי אם על הבת האחת וכבר מתה ונסתלק מאותו המנוי ואם היו מניחים עתה הנכסים בידו הרי הוא כאלו היו ממנין אותו לכתחלה ונמצא ב"ד מפסידין נכסי היתומים. ומה ששמעון טוען מפני שהוא קרוב המת יותר מכל אדם אדרבה טענה זו היא כנגדו בדין תורתנו אע"פ שבדין העובדי כוכבים נוהגין בה לפי שאין מורידין קרוב לנכסי קטן כדאיתא בב"מ פרק המפקיד (בבא מציעא ל"ט:) שאנו חוששין פן כשיגדל הקטן יאמר זה הקרוב שהוא זכה בה מכח ירושה אלא שהסכימו הגאונים ז"ל שזהו דוקא בקרקעות אבל במטלטלין מורידין בין קרוב בין רחוק ומ"מ אפילו במטלטלין אין טענת הקורבה כלום אלא הכל תלוי באמונת האיש וביושר מדותיו: