תשובות הריב״ש · חלק ש״ט סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומה שאמרת בכתבך זה השלישי כי נטיתי מדברי הרמב"ם ז"ל ממ"ש (פ"ו מהלואה) בהלכות המוכר בית או שדה ואמר המוכר ללוקח וכו' איני רואה בו דבר כנגדי שהרי אמר שכשהמוכר מתנה להחזיר לו כשיהיו לו המעות שהוא רבית קצוצה וכן כתבתי אני משמו דבזביני דאסמכתא הוי רבית קצוצה ומה שכתב הוא ז"ל היינו זביני דאסמכתא ומה שכתב שאם אמר הלוקח מדעתו הוא מותר זהו כשאין המוכר מקפיד כלל בזה אלא מכר במוחלט בלא תנאי ושיור אלא שהלוקח מעצמו ומרצונו אמר כן והנדון שנשאלתי עליו המוכר היה מקפיד ומכל מקום היינו יכולין לבאר דבריו שבפרק זה שהוא כשהלוקח מתנה בדבור לבד וטעם ההתר הוא לפי שאין תנאי זה מועיל כלום כיון שלא קנו מידו ולוקח הוא דאתני ולא מוכר והוי פטומי מילי בעלמא כמו שמבואר זה בגמרא (ב"מ ס"ו.) נעשה כמאן דאמר ליה מדעתי איתמר וכמו"ש רש"י ז"ל וכן הביא הריא"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בבאור שטעם ההיתר הוא לפי שאין תנאי הלוקח מועיל וכן כתב הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות מכירה) באר שהתנאי קיים ואין בו משום רבית ודבריו הם מן המתמיהין בזה כי הגמרא אומרת בהפך שהרי מתחלה שאלו בגמרא על אותה ברייתא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא נראה שדעת התלמוד דכל שהתנאי קיים אין חלוק בין התנה מוכר להתנה לוקח ולזה תירץ רבא דסיפא דאמר ליה מדעתיה רוצה לומר שאין מתחייב להחזיר אלא אם ירצה ואז הוא מותר אף אם בסוף יחזיר כיון שמן התנאי אינו מוכרח בזה ואח"כ הקשו מדברי רבא לאמימר דאמר דכל שהתנה לוקח פטומי מילי בעלמא הוא ולדברי רבא צריך שיאמר מדעתי ואם לא אמר כן התנאי מועיל וחייב להחזיר ועל זה בארו נעשה כמאן דאמר ליה מדעתי איתמר דכל שהתנה לוקח אין חייב להחזיר אלא אם ירצה כל זה מבואר בגמרא ואולי נוסחא אחרת היתה לו בגמרא ומה שלא הבאתי אותה ברייתא לפי שאין מתבאר ממנה אם הוא רבית קצוצה או אם אבק רבית ואדרבה נראה ממה שאמרו עליה בגמרא (ס"ה:) שהוא צד א' ברבית אלא ששם לא דברו אלא בעוד שאינו מחזיר אם מותר לאכלן או הוא אסור כיון שהתנאי קיים ואפשר לבא לידי רבית קצוצה והוי צד אחד ברבית אבל לאחר שנתבטל המכר רבית קצוצה הוי כרבינא דחשיב ואפיק פירי וכבר בארתי אני כל זה באור רחב ומה שדנתי בדרך אפשר לומר שהוא רבית קצוצה אפילו בהצמיתה לו מיד מבלי פדיון ואמרת שהפרזתי על מדותי וכל המחמיר עליו הראיה ללמד האמת עד לעצמו והדבר ההוא השכל מקבל אותו כי המשעבד עצמו ונכסיו לפרוע כל ימי עולם עשרה דינרין בכל שנה בעד מאה דינרין שקבל אפילו אומר בלשון מכר הרי הוא רבית קצוצה וכבר הבאתי ראיה מחכירי נרשאי לדעת האומרים שהיא רבית קצוצה ולדעת המתירין אותה במשכנתא דסורא חלקתי בין דינה לנדון זה בחלוק מבואר לכל מודה על האמת יקבלנו מי שירצה השומע ישמע והחדל יחדל:
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.