תשובות הריב״ש · חלק ש״א סימן ב׳

אלהים עמך גבור החיל ירום לרחמך ולנחמך ובאחריתך ישגה מאד הגיעני כתבך וראיתי דבריך על מה שכתבתי לאח הנכבד דון שמואל בנבנשת י"א בענין החליצה ששאל ממני להודיעו דעתי וכן עשיתי ולא בדרך תשובה כי לא הבאתי ראיות לדברי כאשר הוא ראוי לכל משיב רק שגליתי אליו דעתי בסוד ומה שנראה לי לכאורה ולא הייתי חושב שיספק אדם בזה עד שלא שיירתי אצלי טופס ממה שכתבתי אליו אך אמנה יען לפי דעתי מה שכתבתי הוא פשוט מאד עודנו בין עיני וכמדומה לי שכתבתי דקיי"ל כרב (כתובות נ"ד.) דאלמנה שמין מה שעליה ואפי' בבגדי חול וזה מוכרח מן הסוגיא דאי אמרת דלא פליגי רב ושמואל אלא בבגדי מועד ושבת אבל בבגדי חול אפילו רב מודה היכי אמרינן דמתניתין דאחד המקדיש וא' המעריך וכו' כשמואל רהטא נימא דבגדי חול היא דמודה בהו רב אלא ודאי אף בבגדי חול קאמר רב דשמין לאלמנה וכן הוא מוסכם לכל המפרשים ז"ל שהרי בגרושה דאיהו מפיק לה דאית לן דאין שמין כדסבירא ליה לשמואל באלמנה כסברת הרמב"ם ז"ל והרב אלפסי ז"ל יש מהם שאמרו דדוקא בבגדי חול אבל מועד ושבת לא וזה נראה גם דעת הר"ם ז"ל שהרי כתב (בפ"א מהלכות מלוה ולוה) וז"ל אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועין שצבען לשמן אע"פ שעדיין לא לבשו אותן ולא מסנדלים חדשים שלקחן לשמן אלא הרי אלו שלהם בד"א בכלי החול אבל בבגדי שבת ומועד גובה אותן ב"ח ואין צריך לומר אם היה בהן טבעות וחלי זהב וכסף שהכל לבעל חובו ע"כ הנה שהרב ז"ל מפרש מתני' דאחד המקדיש שהובאה כאן על פלוגתא דרב ושמואל דוקא בבגדי חול שאין ב"ח גובה מהן לפי שקנאתן האשה כל שלא תצא מדעתו אבל בבגדי מועד ושבת לא קנאתן האשה כלל ולא זיכה אותן לה ובעל חוב גובה מהן והוא הדין ששמין אותן לה אפי' בגרושה כיון שלא קנאתן כלל ועדיין של בעל הם עד שב"ח היה גובה מהם ויליף לה הרב ז"ל לחלק בזה בין בגדי חול לבגדי שבת מן הירושלמי שהביא הרב אלפסי ז"ל בהלכות פ"ק דב"ק (י"א:) גבי האחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין שכתב בירושלמי אפי' בגדיהם של בניהם ובנותיהם של רגל ושל שבת שמין עד כאן בהלכות והירושלמי הנזכר הוא בפ"א של קדושין (הל' ד') והכי גרסינן התם רבי אמי אמר העושה קטלא לבתו מביאין לאמצע וחולקין רבי מונא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכה רבי אבין פשיטא ליה בין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע ע"כ ודעת הרב ז"ל שלכך חולקין בגדי רגל ושבת לפי שלא זכו בהן האשה והבנים שאין האב מזכה אותן להם ויש חולקין על הר"ם ז"ל בזה ואומרים שלא אמרו אלא באחין שחלקו לפי שאין האחין גומרין ומזכין לבני אחיהם כלים חשובים כבגדי שבת אלא כל זמן שלא חלקו אבל מה שהאיש מזכה לאשתו ובניו מנכסיו אפילו כלי רגל וכלי שבת מזכה להם ובגרושה הכל שלה ואין שמין וכל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ובחדושיו ומדברי כלם נלמוד דבאלמנה ששמין אפינו בגדי חול שמין לה. ומה שאמרת ודקדקת שלא אמרו שמין כל בגדיה אלא שמין מה שעליה לומר דכי אמרינן שמין באלמנה היינו דוקא מה שעליה ממש שהיא לובשת בשעת פרעון ורצית להוכיח כן מעובדא דכלתיה דרב אלישיב (שם) זה דבר תימה שלא נשמע כמוהו ואיך אפשר שלא זכתה בבגדים שלובשת וזכתה בבגדי' שמונחין בקופסא כלפי לייא ועוד דאי מודה רב בבגדים שאינה לובשת עכשיו לוקי מתני' דערכין בכה"ג והויא דומיא דסנדלין שלקחן לשמן אבל פי' מה שעליה ר"ל מה שקנה לה הבעל להיות עניה כלומר ללבוש ולהתנאות בהן לא מה שעליה עכשיו לבד וכבר נשאל הרשב"א ז"ל על זה ולא כדבריך כי בזה לא נסתפק אדם בעולם אבל בגרושה שאין שמין אם נאמר דוקא מה שעליה ממש בשעת גירושין או אפי' מלבושים אחרים של מועד ושל שבת שיש לה הרבה והשיב שהדברים ברורים שלא על הבגדים שהיא לובשת בלבד בשעת גרושין נאמר כן אלא אפילו על כל הבגדים שיש לה שזכתה בהם בפני בעלה ונא אמרו מה שעליה עכשיו אלא מה שקנה לה הבעל להיות עליה כלומר ללבוש ולהתנאות בהן והביא ראיה מדשמואל דכשאמר באלמנה אין שמין לא על בגדי אלמנותה בלבד אמר כן דהא תלי טעמא במתניתין דתנן אחד המקדיש וכו' ולא בצבע שצבען לשמן וכו' כלומר אע"פ שעדיין לא עלו עליהן ולא נשתמשו בהן דמשעה שצבען לשמן או שלקחן לשמן זכו בהן וגרושה י"ל דברי הכל לדעת הרב אלפסי ז"ל כאלמנה לדברי שמואל כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ולענין בגדי שבת בגרושה הביא הרב ז"ל בתשובה ההיא שתי הסברות כמו שכתבתי למעלה ולא הכריע ביניהם וההיא דכלתיה דאלישיב שעשו היתומים בערמה להלבישה כל הבגדים החשובים היה לפי שחשבו שאם תדע ששמין מה שעליה אולי תחביאם ותעלים אותן מהם אבל אם היו ידועים בעדים בענין שלא תוכל לכפור אין הפרש בין לובשת אותם או לא: