תשובות הריב״ש · חלק ר״צ סימן ה׳

והעולה ממה שאמרתי דבנדון זה כל שלא אמר לו בעה"ב לעובד כוכבי' האנס טול קרקע והניחני אלא שהוא נכנס על כרחו באונס אין טענת הלוקח כלום במה שטוען ששהתה כמה בפני עובדי כוכבים הלוקחים שאינם אנסים ואיכא בי דינא בארעא דהא לא אמרי' הכי אלא היכא שבעה"ב הקנה הקרקע אם לעובד כוכבים האנס אם ללוקח אבל בשתיקה בעלמא אינה נקנית ואע"ג (דאמרינן) [דתניא] בגמ' (שם) לקח מסיקריקון ואכלה שלש שנים וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כלום ומפרשינן בגמ' טעמא משום דטענינן ללוקח שני שהלוקח הראשון קנאה מבעה"ב היינו דוק' כשהלוקח ראשון הוא ישראל דכיון שהחזיק בה שלש שנים מהניא ליה חזקה אמרינן דמסתמא נתן לבעה"ב הרביע שהיה לו לתת לו מן התקנה או שקנאו מבעה"ב קודם שלקחו מסיקריקון ואבד שטרו דתלת שנין מזדהר טפי לא מזדהר אבל בעובד כוכבים שלא היתה בו תקנת רביע שהרי כדי שלא תשתקע הקרקע בידי העובד כוכבים היתה התקנה וגם לא מהניא ליה חזקה דעובד כוכבים אין לו חזקה אלא בשטר כדאיתא בפ' חזקת (בבא בתרא ל"ה:) וכן הבא מחמת עובד כוכבים דינו כעובד כוכבים כדאיתא התם א"כ דין הלוקח מן העובד כוכבים הבא מכח הסיקריקון כלוקח מן הסיקריקון עצמו וכיון שלא הקנה בעה"ב לשום אחד מהם אין כאן תקנה לא של ב"ד שלאחריהם ולא של ר' אלא חזר הדין דמקחו בטל וגם לא טעמא דבי דואר ומחזיר הקרקע לבעלים בחנם. אלא שעדיין יש לדון דאם היה צריך בעה"ב להוציא הוצאות להוציאו מן העובד כוכבים בדיניהם או שהיה אנס וצריך לפייסו בזוזי בכי הא י"ל דנותן לו מה שההנהו כפי סברת רבינו גרשום ז"ל וכמו שהכריע כדבריו הרא"ש ז"ל בשם התוס' בפרק הכונס (בבא קמא נ"ח.) מההיא דאמרי' בפרק הגוזל (בבא קמא קט"ו:) שטף נהר חמורו וחמור חברו והניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו הא שכרו מיהא שקיל ולא אמרינן מבריח ארי הוא ופטור דלא אמרינן מבריח ארי פטור אלא כשאין הדבר ברור שיבא לידי הפסד כגון שהארי רחוק אלא שמצילו מן הפחד כדמפרש בירושלמי (כתובות פי"ג ה"ב) גבי פורע חובו של חברו מפייס הוינא ליה ומחיל לי הגע עצמך שיש בידו משכון מפייס הוינא ליה ומהדר לי משכוני וכן בזן את אשתו שמא היתה עושה ואוכלת או אביה וקרוביה היו זנין אותה אבל אם הדבר ברור שיבא לידי הפסד שמצילו מן הארי אז נוטל שכרו כההיא דשטף נהר חמורו וה"נ כיון שיצא הבית מחזקת ישראל ובא ליד עובד כוכבים ומה שבא לידם אינו מצוי שיחזור ליד הישראל בלא דמים וזה הוציאו מחזקת עובד כוכבים ומחזירו לרשות ישראל נוטל מה שההנהו. ומ"מ כתב הרא"ש ז"ל בתשובה דאם הלוקח לא הוציא בה אלא דבר מועט כגון שהעובד כוכבים היה אוהבו ונתנו לו בזול והבעלים היו צריכין להוציא בה יותר להוציאה מן העובד כוכבים אין נותנין ללוקח אלא כמה שהוציא ואף אם נתנה לו העובד כוכבים בחנם צריך להחזיר לבעלים בחנם ודברי טעם הם דהא דומיא דשטף נהר חמורו דאמרי' ביה אין לו אלא שכרו ואע"פ שאפשר שאם זה לא היה מציל והיה צריך בעל החמור להביא אחרים מרחוק ולתת להם יותר אין נותן לזה אלא שכרו זהו מה שנ"ל בזה ואתה הגביר בנפת שכלך תבור הסלת מתוך הפסולת ושלום תורתך יגדל לעד עם שלום כל בני החבורה ישמרם צורם כנפשך הטהורה והחשובה ונפש נאמן אהבתך מזומן לעבודתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: