תשובות הריב״ש · חלק רפ״ז סימן ד׳

תשובה כך נראה ודאי כמו שהבנת מדעת הרא"ה ז"ל דאף אם עשה כן במזיד וכמה פעמים ביום לא אבד תעניתו דמ"מ מתענה הוא אלא שעשה אסור שאכל חצי שעור במזיד שהוא אסור מן התורה כרבי יוחנן משום דחזי לאצטרופי כדאיתא בפרקא בתרא דיומא (ע"ד.) והיה באסורא דרבנן שאסור לאכול חצי שעור במזיד דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומה שהוקשה לך שמי שנדר להתענות כל אכילה קביל עליה כיון שביום הכפורים אסור מן התורה אין זו קושיא כלל שהרי אם אמר בפירוש שלא יאכל ולא ישתה אין הכונה מן הסתם אלא על שעור שלם דלא מחית איניש נפשיה לחצי שעור ואינו חייב לא קרבן ולא מלקות אלא על שעור שלם אא"כ מפרש חצי שעור כדאיתא בפרק שבועות שתים בתרא (שבועות כ"א:) לרבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא וקיי"ל כותייהו אלא שאע"פ שלא פירש חצי שעור הוא אסור על חצי שעור מן הכלל שיש לנו בשאר אסורין אם לרבי יוחנן מן התורה משום דחזי לאצטרופי אם לריש לקיש מדרבנן ומ"מ הוא לא עבר על שבועתו שאין אכילה פחות מכזית וכ"ש בכאן שלא נדר בפירוש על אכילה שא"כ היה שעורו בכזית שהוא שעור אכילה בכ"מ אלא נדר להתענות וכל שלא אכל ככותבת מתענה הוא שאל"כ ביום הכפורים יהא ענוש כרת דהא כתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה אלא דתענית ביתובי דעתא תלי כדאיתא התם וא"כ בכאן הרי קיים נדרו אלא שאעפ"כ אם עשה במזיד עשה אסור מן הכלל שיש בידינו שהנאסר בשעור שלם אסור בחצי שעור משום דחזי לאצטרופי ומה שאמרו בברכות אכילה ושתיה קביל עליה לא לומר שיהיה כמפרש חצי שעור אלא למעט הנאת טעימה אמרו כן כלומר כיון שאין אסור אלא מחמת קבלתו אין לאסרו מחמת חצי שעור אלא באכילה גמורה אבל בהנאת טעימה לא ואע"פ שבשאר אסורין יש לאסור אפילו טעימה מדרבנן מיהא הכא לא קבל עליו אלא אכילה דהיינו שעור שלם ונאסר ג"כ בחצי שעור משום דחזי לאצטרופי ולא נכנסה כלל הנאת טעימה בחצי שעור של אסור קבלתו או דלמא הנאת טעימה ג"כ בכלל קבלתו שיהא אסור בה מדרבנן כמו בשאר אסורים ופשטינן דטועם ואין בכך כלום שאין זה בכלל קבלתו אע"פ שבשאר אסורים אפי' טעימה אסורה זהו שכתבו מקצת המפרשים ז"ל דדוקא בתענית יחיד הוא שטעימה מותר משום דלא קביל עליה הנאה אבל בתענית צבור אפילו טעימה אסורה ובס' אורח חיים (סי' תקס"ז) ג"כ כתוב דביום הכפורים וט"ב אסורה טעימה עשה שאר תעניות כתענית יחיד כיון דברצו מתענין אוקמינהו: