שאלת על ירושלמי שהוא בנדרים (פ"ח ה"א) נדר להתענות ושכח ואכל איבד תעניתו וכתב עליה הרא"ה ז"ל דדוקא בשאכל ככותבת ומיום הכפורים ילפינן לה ומדבריו נראה לך ברור דאפי' אכל במזיד פחות מככותכת וחזר ואכל וחזר ואכל כל ששהה בין אכילה לאכילה יותר מכדי אכילת פרס לא אבד תעניתו ויצא ידי נדרו ואמרת שאתה מפקפק הרבה בדין זה דודאי מי שנדר להתענות כל אכילה קביל עליה ואפי' פחות מככותכת כיון דביום הכפורים אסור לאכלו דודאי אע"ג דליכא כרת ומלקות מ"מ איסורא מיהא איכא ועוד דאמרינן בהדיא בברכות (י"ד.) השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא או דלמא הנאה קביל עליה והא איכא וכו' אלמא ס"ל דכל אכילה קביל עליו וכיון שכן איך יעלה על דעת לומר שלא אבד תעניתו והא לא קיים את נדרו עד כאן דבריך:
תשובות הריב״ש · חלק רפ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.