תשובות הריב״ש · חלק רס״ד סימן ב׳

תשובה שטר החוב של גמיל"ה אינו מועיל כלום נגד שמואל מרקדי"ל משני טעמים האחד שכבר נראה מבואר שהוא מוקדם שהרי לפי הזמן הכתוב בו כבר יש מ"ב שנים ואין ספק שעדיין לא נולד אברהם הלוה וא"כ או נכתב על אחר שהיה שמו כשם אברהם זה או אם נכתב על אברהם זה הנה הוא פסול שהקדימו זמנו לכתיבתו ותנן (שביעית פ"י מ"ה) שטרי חוב המוקדמין פסולין ואף אם נאמר שטעות סופר היה שהיה לו לכתוב מאה וארבעים ושבע וחסר מלת וארבעים עדיין שטר זה פסול לגבות בו מן המשועבדין אלא שאין העדים פסולין וגובין בו מבני חורין כמו"ש המפרשים ז"ל כי מה ששנינו שטרי חוב המוקדמין פסולין שפירושו פסולין לגבות מן המשועבדין הוא אפילו בשלא הקדימו העדים זמנו בכונה אלא שטעו בעבורא דירחא והעדים לא נפסלו בכך והשטר כשר לגבות בו מבני חורין אלא שאין גובין מן המשועבדין ואפילו מזמן שני רוצה לומר מיום שנעשית ההלואה גזרה שמא יגבה מזמן ראשון רוצה לומר הזמן הכוזב הכתוב בשטר אבל אם העדים הקדימו זמנו לכתיבתו בכונה ובמזיד ודאי אפילו מבני חורין אין גובין בו שהרי העדים פסולין שחתמו שקר . והטעם השני לפי שאין שם מי שיכיר חתימות העדים ויש לטעון שהוא מזוייף ואע"פ שכתוב בו קיום ב"ד הרי פסקו המפרשים ז"ל שאפילו קיום ב"ד צריך קיום ואע"פ שבכאן הלוה מודה שכתבו אין הודאתו כלום במקום שחב לאחרים כי שמא שניהם עושין קנוניא ביניהם כדי להפסיד לשמואל מרקדי"ל כמש"כ הר"ם ז"ל (פרק כ"ב מהלכות מלוה ולוה) ועל הנכסים שאומרת גמיל"ה שהם שלה לפי הנראה גמיל"ה ואתנה אברהם הנזכר היו דרין שניהם יחד בבית ההוא וא"כ צריך לחקור מי היה עקר הבית כי אם היתה גמיל"ה היא שוכרת ופורעת השכירות אלא שהיא מאספת חתנה לביתה הנה כל הנכסים שבבית בחזקתה והיא נאמנת לומר שהם שלה זולתי על הנכסים הידועים לאברהם חתנה כגון כלי תשמישו וכסותו וכסות בניו ואשתו וכן כל אותן נכסים שיתברר בעדים שקנאם אברהם לעצמו ואם אברהם הוא שוכר הבית ופורע השכירות אלא שמאסף חמותו אל ביתו הנה כל הנכסים שבבית הם בחזקתו ואין חמותו נאמנת בשבועה לומר שהם שלה זולתי בנכסים הידועים שהם שלה כגון מלבושים וכלים המיוחדים לתשמישה וכן כל אותן נכסים שיתברר בעדים שהיו שלה ואם שניהם שוכרין הבית ואין האחד עקרי בחזקת הבית יותר מן האחר הנכסים הידועים לכל אחד הם שלו והנכסים הנשארים הם בחזקת שניהם וחולקין. ודעו שאף אם אברהם הנזכר יודה לחמותו שהמטלטלין ההם הם שלה אינו נאמן כמוש"כ הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות מלוה ולוה) וז"ל טען הלוה שמטלטלין אלו שהם בידי אינם שלי אלא פקדון הם בידי או שאולין ושכורין אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו ע"כ: