ולענין אם לא נדהו התלמיד חכם אם חייבין חבירי העיר לנדותו לכבוד החכם אע"פ שלא נדהו החכם ודאי נראה דחייבין מדאמרינן התם (ט"ז.) ההוא טבחא דאתפקר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו לסוף אזל ופייסיה לרב טובי בר מתנה אמר אביי היכי ליעביד אי שרי ליה אכתי לא חל שמתיה תלתין יומין לא לישרי ליה קא מיפטרי רבנן ומסקינן דאמר שמואל טוט אסיר וטוט שרי וה"מ לממונא אבל לאפקרותא עד דחיילא עליה שמתא תלתין יומין הנה נתבאר שאע"פ שלא נדהו החכם חייבין חכמי העיר לנדותו כל היכא דידעי בעדים שזלזל והקל בכבוד החכם דהא אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר אע"פ שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב אם באו עדים שבזהו אפי' בדברים חייב נדוי ומנדין אותו בית דין ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום ונותנין אותה לחכם והכי איתא בירושלמי (ב"ק פ"ח ה"ו) הביאו הרב בהלכות פרק החובל:
תשובות הריב״ש · חלק ר״כ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.