תשובה ודאי תלמיד חכם שנדה איזה אדם לכבודו נדויו נדוי וחייבין כל חבריו וכל אדם לנהוג בו נדוי חוץ מן הרב הגדול ממנו והכי איתא בפ' ואלו מגלחין (מועד קטן י"ז.) אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא ואמרי לה אמר רב הונא ת"ח שנדה לכבודו נדויו נדוי דתניא מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב מנודה לרב מנודה לתלמיד ודייקינן לרב הוא דאינו מנודה אבל מנודה הוא לכולי עלמא מנודה למאי אילימא מנודה למילי דשמיא הא כתיב אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב אלא לכבוד עצמו הרי נתבאר שהתלמיד יכול לנדות לכבודו ונדויו נדוי. וכן נראה שיכול לנדות לכבודו אע"פ שאין עדים כל היכא שהיה ברור לו שבזהו מדאמרינן התם אמר רב יוסף האי צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה ופירש הראב"ד ז"ל לנדות כלומר דהיכא שהחכם ידע שעם הארץ בזהו אע"פ שאין שם עדים רשאי החכם לעשות הדין לנפשו ולנדותו וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בפרק עשירי מהלכות ת"ת) וז"ל וכן החכם מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו ואינו צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שיתרצה החכם:
תשובות הריב״ש · חלק ר״כ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.