ואף בהם כתבו הגאונים ז"ל שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער אבל על הסתם כשר בדיעבד ועוד יש אחרים מקילין ואומרים שלא נאמר אלא כשהבעל עצמו כתבו ומערער אחר כן ואומר לכך נתכוונתי אבל כל שצוה לעדים לכתוב גט כשר וטעה הסופר ולא דקדק באותן הדקדוקין אין לפוסלו בדיעבד אפילו אם יערער הבעל . גם מה שנסתפקת מפני שעדי החתימה הן עדי המסירה אין לספק מזה כלל אדרבה כך הוא המנהג וכ"כ המפרשים ז"ל בהרבה מקומות במסכת גיטין דמסתמא כך הוא דעדי החתימה הם הם עידי המסירה ואין בכאן נגיעת עדות כלל אלא שנתחלף לך במה שאמרו בשליח נעשה עד בדיני ממונות במסכת קדושין בפ' האיש מקדש (קידושין מג:) אבל בגיטין ובקדושין הא קיי"ל דהם הם שלוחיו הם הם עדיו וכ"ש בכאן שאין שום שליחות אלא הם עדים בכל. גם מה שלא היה כתוב בגט מקום הלידה גם כן אין לחוש לזה שכבר נהגו שלא לכתבו כדי שלא לטעות בו כי אין הכל זכורין מקום לידתו וכ"כ בספר עמודי גולה וז"ל והלידות נמנעו מלכתוב לפי שיש טועין בדבר ע"כ:
תשובות הריב״ש · חלק ר״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.