תשובות הריב״ש · חלק קצ״ב סימן ד׳

עוד הקשית שהרמב"ם ז"ל פסק בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה כרב יהודה וא"כ אין לפרש בעיא דסתמא דתלמודא כרב הונא דלא כהלכתא ואת"ל הכי אנן דקיי"ל כרב יהודה כפי דרך הרב ז"ל תפשוט לן לאסורא דלרב יהודה לאו במקום חיותא תליא מילתא ע"כ. ואני אומר כי אני לא פירשתי הבעיא כרב הונא דוקא אלא אפילו כרב יהודה כי מה שהבאתי בדברי סברת רב הונא היינו לדוגמא בעלמא ורב יהודה לא פליג עלי' למימר דלא קפדינן אכי נפקא חיותא אלא בהגרמה שאינו במקום שחיטה משום דסבר שאין מה שהוא חוץ למקום שחיטה מצטרף למה שהוא במקום שחיטה לא להכשיר כשאין רובא במקום שחיטה ולא לטרוף כשיש רוב נשחט במקום שחיטה אבל בחלדה שהכל הוא במקום שחיטה אף מעוט הנחלד רב יהודה מודה דאי כי נפקא חיותא נפקא בשחיטה די בכך ולא בעינן רובא בשחיטה דכיון דליכא רובא בחלדה מעוט הנחלד מצטרף אל הנשחט להכשיר כיון דהכל הוא במקום שחיטה אבל אי נפקא חיותא בחלדה אפילו רב הונא יודה דפסולה ומלשון הר"ם ז"ל שכתב שחט מעוט הסימנין בחלדה וגמר השחיטה שלא בחלדה נראה שלא הצריך רובא בשחיטה שא"כ היה לו לומר ושחט הרוב שלא בחלדה ומדקאמר גמר השחיטה נראה שר"ל שהשלים לרוב בשחיטה עם המעוט הנחלד. ובזה סרו כל הקושיות שהקשית בזה הדבור אשר הנה סובבות על זה הציר והקושיות האחרות חלושות הנה עד מאד ידחה אותן אדם בנקלה. כי אשר הקשית על מה שאמרתי דלא קשיא דידיה אדידיה דמאי דקאמר הרי זו פסולה מספק אוקמא אלא שלא חשש לפרש כיון שכבר באר זה למעלה והקשית דאכתי קשיא דידיה אדידיה מן הכלל שעשה כ"מ שאמרנו בשחיטה פסולה הרי זו נבלה ודאית וכו' וא"כ כלל זה הרוס באותו פרק ואין זה קשה שלא נכנס בכלל ההוא מה שיבאר הוא בעצמו באותו פרק עצמו שהיא פסולה מספק והזכיר זה הדין בכאן לאשמועינן דדוקא בהגרמה הוא שאם הגרים בין בשליש הראשון בין בשליש האמצעי כשרה כיון דאיכא רוב נשחט ואין בהגרמה שעור לפסול לפי שאין מצטרף מה שהוא במקום שחיטה למה שהוא חוץ למקום שחיטה לפסול בכי נפקא חיותא אבל כשהפסול הוא במקום שחיטה בושט בשליש ראשון פסולה מספק ובאמצעי פסולה ודאית דהא נפקא חיותא בפסול ואף בקנה נמי פסולה ודאית כיון דהכל הוא מקום שחיטה מצטרף השליש הראשון הנשחט עם האמצעי הנחלד לפסול בכי נפקא חיותא בחלדה או בדרסה. ואין להקשות איך כלל במלת פסולה שני דינים שבאחד פסולה ודאית ובאחד מספק דכיון שהן משתתפין באסור אין לחוש וסמך על המבין וכמה דברים בספרו ז"ל סתומים יותר מזה השעור. ומה שהקשית על הדרך השני שפרשתי דעת הר"ם ז"ל בין בושט בין בקנה וכגון שהחליד במעוט בתרא דסימן קמא ואמרת שאין לשון הר"ם ז"ל סובל זה הפירוש כלל שהיה לו להזכיר ששחט רוב הראשון כיון שהוא מתנאי דין זה. ואני אומר מדלא נקיט החליד שליש או שחט שליש בחלדה ושחט שני שלישי' כדרך המוזכר בגמרא ואמר שחט מעוט בחלדה נראה שכבר שחט הרוב בהכשר שבהזכיר מעוט כבר נזכר הרוב בכח וכל מעוט סימן המוזכר בגמר' הוא בדרך זה שהרוב נשחט ונשאר מעוטו וזהו שהה במעוט סימנין לפירוש רש"י ז"ל ולפירוש המפרשים. וכן נמי אמרינן בפ"ק (כ':) והא מעוט סימנין דלא מעכבין בשחיטה לרבנן ומעכבין בהבדלה ור"ל שכשנשחט הרוב אין המעוט הנשאר מעכב בשחיטה. ומה שהקשית שא"א ליישב בעיא זו אליבא דרב יהודה שהרי מכשיר במפסיק באמצע שחיטה בשחיטה פסולה במה שהוא בשחיטה ובמאי דנפקא ביה חיותא שכל אלו התנאין נמצאין בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש וכו' ואני אומר אגב שיטפ' לא עיין מר בה ואיך הוא שחיטה מה שהוא חוץ למקום שחיטה וכבר בארתי למעלה דלרב יהודה מה שהוא חוץ למקום שחיטה אינו מתחשב כלל אלא שאם יש בו שעור לבדו לפסול יפסול. ומש"כ שמלשון הר"ם ז"ל שכתב שהרי נשחט השעור כראוי שמן הטעם הזה נלמוד דאפי' במעוט בתרא דסי' קמא לא היא שאני מפרש שהרי נשחט שעור כל השחיטה כראוי ועדיין צד הבעיא במקומ' עומד שהפסיק באמצע שחיטה בשחיט' פסולה במה שהוא בשחיטה לכתחל'. ומה שהקשית על מה שאמרתי דמאי דכתב הר"ם ז"ל ואם דרס או החליד וכו' מיירי בין בושט בין בקנה בין בסימן ראשון בין בסימן שני חוץ מקנה ששליש ראשון ובסימן ראשון דהוה ליה כחצי קנה פגום ואמרת שדוחק גדול נראה שירד הרב ז"ל לכל החלוקות ולא רמזה. ואני אומר אין כאן שום חלוקה אלא כלל גדול אני אומר שכלל הרב ז"ל לפי דרך זה אלא שיצא מכלל זה הקנה כששחטו ראשון ובשליש ראשון ולא היה צריך לפרש ולהוציאו מן הכלל שהוא מוכרח בעצמו דלא גרע מחצי קנה פגום: