מה שפירשתי (בסי' קפ"ז) בדרך אחת שאפשר לומר שמה שפי' הר"ם ז"ל בעיא דהחליד במעו' סימנים כגון ששחט מעוט הסימן בחלדה וגמר השחיטה שלא בחלדה דהיינו בושט ואע"ג דנקיבת ושט במשהו איכא למימר להתירא כיון דבדרך שחיטה ובשעת שחיטה הוי דדילמא הכי אגמריה רחמנא למשה לא תשחוט רובא בחלדה כל היכא דלא נפקא חיותא בחלדה כי היכא דבהגרמה אמרינן לרב הונא דשליש הראשון המוגרם מצטרף לשחיטה אע"פ שאינו מקום שחיטה ואית לן למימר דהכי אגמריה רחמנא למשה דלא בעינן מקום שחיטה בכולה שחיטה אלא בכי נפקא חיותא במקום שחיטה סגי. והקשית על דברי חדא דהיכי תיסק אדעתין להתירא והא אפילו נודה לשואל דמעוטא בחלדה שפיר דמי כל היכא דלא נפקא חיותא בחלדה אין די בסברא זו להכשיר חלדה במעוט ושט שאין לך מעוט בושט דלא נפיק ביה חיותא דאל"כ לא תטרף במשהו ע"כ. ואני תמה דבר כזה אשר לקבל סתירה עלול. איך יצא משכלך הזך והצלול. ואם במעוט ושט נפקא חיותא לא לבעי בושט שחיטת רובו דהא נפקא לה חיות' בשחיטת מעוטו וכי לאחר שמתה עומד ושוחט ואע"פ שהיא טרפה בנקיבת הושט במה שהו לא נקרא זה נפקא חיותא שהרי נחלקו חכמי ישראל (חולין מ"ב.) אי טרפה חיה או אינה חיה ואפי' למאן דאמר אינה חיה היינו י"ב חדש ואיכא מ"ד ג' שנים אבל אין זה נפקא חיותא אלא בשחיטת רוב הסימן שנכשרה בשחיטתו אבל מ"מ צד אסור הבעיא לחלק בין זה להגרמה כיון שנעשה בה מעשה טרפה משא"כ בהגרמה:
תשובות הריב״ש · חלק קצ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.