תשובות הריב״ש · חלק קצ״ב סימן י״ג

ועל מה שאמרתי שהיה לך להכריח הקושיא בדרך אחרת ואמרת שלא יתכן דרכי בזה הנה סכת דרכי בסירין ודרכי בעיני סלולה מסוקלת מאבן ומורמת ממכשול. ומה שאמרתי שאינו תרתי ספיקי אפי' לפי הנחתך הוא כפי הכלל שמסרו לנו התוספות בהרבה מקומות בתלמוד שאין נקרא ספק ספיקא אלא כשהם שתי ספקות בכל צד בין שנקח הספק האחד ראשון או האחר כגון ספק שרץ ספק צפרדע ואת"ל שרץ ספק נגע ספק לא נגע ואם נקח ראשונה ספק נגע ספק לא נגע עדיין נשאר הספק הב' דאף את"ל נגע ספק שרץ ספק צפרדע אבל בכאן אם נקח הספק לומר ספק עוף זה הוא ממין פרס ועזניה ספק אינו אינך יכול להוסיף עוד ספק אחר. ועוד כיון שהתורה צותה לבדוק בסימנין שלא יהיה מכ"ד עופות הטמאין וכמו שכתב הר"ם ז"ל (בפ' ראשון מהל' מאכלות אסורות) על כרחינו יש לנו לחוש לכל אחד מהן ואפי' הוא מעוטא זולתי לפרס ועזניה בישוב שאינן נמצאים שם כלל כמו שכתב הר"ם ז"ל שאינן נמצאין אלא במדברות ואיי הים הרחוקים עד מאד שהן סוף הישוב אבל כשאפשר להמצא חוששין למעוט כדאמרינן גבי בהמה (נ"ט.) בהיה הולך במדבר ובלבד שיכיר ערוד ואע"פ שהערוד מעוטא דמעוטא לגבי שאר בהמות טהורות ובעלמא אין חוששין למעוט כדאמרינן (ס"ג:) גבי בצים לוקחין בצים בכל מקום ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות. וההיא דלא לישפי שכרא כיון שהוא רגיל להיות תמיד כן עשו אותו כודאי לחוש אפילו כשיש שם ספק אחר. ומה שאמרת שלכך לא הביא הרמב"ם ז"ל עוף הבא בשלשה סימנים בגופו טהור וכדתנן במתניתין וכו' הוא שאולי נסתפק בחלוף נסחאות הגמרא ומפני הספק ההוא לא כתב כן טוב לומר שברור לו כמו שאמרתי' מלומר שנסתפק לו שא"כ היה לו להזכיר ספקו שחלוק יש בין האסור ודאי לאסור מספק והדחקים שרמזתי אליהם בפירושי על דברי הר"ם ז"ל ואמרת שהם נעדרים לפי הפירוש שזכרת אפשר הוא אבל קם ליה בדרבה מינייהו בסתירות עצומות: