תשובות הריב״ש · חלק קפ״ז סימן ד׳

עוד אפשר לפרש דברי הר"ם ז"ל בדרך אחרת דודאי החליד בושט בשליש הראשון נבלה ודאית ובקנה כשרה לגמרי מידי דהוה אחצי קנה פגום כדכתב מר אבל בעיין דהחליד במעוט סימנין מפרש אותה הרב ז"ל כגון שהחליד בבהמה במעוט בתרא דסימן קמא בין בושט בין בקנה דומיא דבעיא דשהה במעוט סימנין לפי פי' המפרשי' ז"ל והספק הוא אם נאמר שכיון שכבר התחיל בשחיטה עד שאם הניח עתה מלשחוט היתה נטרפת בכך אין לו להפסיק באמצע שחיטה בשחיטה פסולה דהיינו דרסה או חלדה ואע"פ שאם היה רוצה להניח זה המעוט האחרון מלשחוט והיה שוחט הסימן השני בהכשר שחיטתו כשרה בדיעבד האי גרע טפי שמפסיק באמצע שחיטה בשחיטה פסולה במה שהוא בשחיטה לכתחלה או דילמא כיון שאם היה רוצה להניח המעוט ההוא מלשחוט כשרה בדיעבד דלא איכפת לן אם שחטו בפסול ועלתה בתיקו. וזהו שהביא הרמב"ם ז"ל החליד במעוט סימנין ר"ל שכבר שחט רוב הסימן האחד והחליד במעוט בין בושט בין בקנה ואח"כ גמר השחיטה דהיינו ששחט הסימן השני. ומאי דכתב ז"ל שחט רוב האחד או רוב השנים והשלים בדרסה או בהגרמה הרי זו כשרה שהרי נשחט השעור כראוי היינו רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה שכבר נכשרה השחיטה לגמרי דומיא דמאי דכתב ז"ל גבי שהיי' שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אע"פ ששהה חצי היום וכולי. ומאי דכתב ז"ל ואם דרס או החליד בין בשליש הראשון בין בשליש האמצעי מיירי בין בושט בין בקנה בין בסימן ראשון בין בסימן שני ובשליש הראשון בושט מיירי בין בסימן ראשון בין בסימן שני ובקנה בסימן ראשון לא אפשר דהוה ליה כחצי קנה פגום אבל בסימן שני פסולה ודאית כיון שבאמצע שחיטה הוא שוחט בשחיטה פסולה דע"כ לא מספקא לן לאכשורי במעוט בתרא של סימן קמא אלא משום שכבר נשחט רוב הסימן ההוא והיה יכול להניח המעוט מלשחוט אבל בשליש הראשון שהוא מעקר שחיטה פסולה ודאית. וכי תימא החליד בשליש ראשון של קנה מאי שנא בין סימן ראשון לסימן שני והלא מצא חצי קנה פגום אפי' שחט הושט ראשון והוסיף על הקנה הפגום כל שהוא וגמרו כשרה ואם כן בשוחט את הושט והחליד בשליש הראשון של קנה וגמר שחיטתו ה"ל לאכשורי כדמכשרינן מהאי טעמא בשחט קנה ראשון והחליד בשלישו הראשון. לא דמי דבמצא חצי קנה פגום הוא עושה כל שחיטתו בהכשר אבל כשמחליד בשליש ראשון של קנה אחר שחיטת הושט הוא שוחט באמצע שחיטה ובמה שהוא מעיקר שחיטה בשחיטה פסולה אבל כששוחט הקנה ראשון ומחליד בשלישו הראשון כיון שאם היה מניח עתה מלשחוט לא היתה הבהמה נטרפת בכך והיה יכול לחזור ולשחוט הנשאר כראוי והיתה שחיטתו כשרה גם עתה ששוחט סמוך לחלדת השליש הראשון אין לפסול שחיטתו בכך. וא"ת אם הרב ז"ל מפרש החליד במעוט סימנין במעוט בתרא דסימן קמא למה לא פירש כן בשהה במעוט סימנין ודחק לפרש שהיא בעיא על שעור שהייה אם הוא כדי שחיטה גמורה או כדי שעור שחיטת מעוט סימנין זה אינו קשה כי הרב ז"ל נראה לו דלשון שהה היינו שאינו שוחט כלל כגון שנפלה סכין מידו או עף דומיא דמתניתין (ל"ב.) ולא בשוחט המעוט בסכין רעה ושוהה בשחיטתו שעור שהייה כמו שפירשו המפרשים ז"ל ולזה הוצרך הרב ז"ל לידחק בפירוש הבעיא או שלא שם אל לבו הענין ההוא זהו שנ"ל בדברי הר"ם ז"ל ומכל מקום אין דבריו נראים נכונים והפירוש הנכון בהחליד במעוט סימנין מה שפירשו בו המפרשים ז"ל שאחר ששחט רוב הסימן הראשון החליד הסכין תחת המעוט הנשאר ושחט הסימן השני כמו שהביא זה הרב רבינו נסים זכרונו לברכה בפירושיו להלכות :