עוד אמרת כי לפסח שעבר לסבת הרנון שהיה בעיר על דבר הסוחרים שהיו מוציאין החטה לארצות הכותים ומיקרים השער וכמעט היו הקהל בסכנה נתקבצו כל הקהל כאחד וקבלו עליהם באלה ובשבועה על דעת המקום יתברך ועל דעת אנשי הקהל לבל יוציאו שום חטה מהיום ההוא עד תשלום שנה תמימה כדי לשלחם לארצות הכותים זולתי גנביל אחד לסוחר כנהוג להם ועתה אחד מבני הקהל הוצרך לקחת חטה מבעל חובו שהיה מפסיד נכסיו ולא מצא זולת זה לגבות ממנו ואין בידו למכרה שם ובקש מן הקהל להתיר לו השבועה דרך פתח או חרטה לבל תשאר אצלו מונחת בקרן זוית גם כי בהוצאת החטה יסתייע בחק המלך מהמחוייב לו אמרתם לו הרי נשבעת על דעת רבים וקיי"ל דעל דעת רבים אין לו הפרה אלא לדבר מצוה בי ההוא מקרי דרדקי (גיטין נ"ו:) עם מה שהוסיף רבינו תם ז"ל דדוקא כי ההוא שהיה כעין טעות דסברי דמשכחי אחר דעדיף מיניה ולאו אדעתא דהכי אדרוה אבל במצוה אחרת לא כיון שעל דעת אחרים נשבע דמנא לן שכך היה דעתם משעה ראשונה להתחרט משום מצוה זו ואפילו נתחרטו עתה אין חרטתם כלום שהם לא נשבעו ועוד דלמיסר עליה שוינהו שליח ולא למשרי ליה ואם נמצא בתשובה להראב"ד ז"ל דאותן רבים יכולין להתיר אפילו לדבר הרשות הרמב"ן ז"ל חלק עליו כמ"ש במשפט החרם וגם הראב"ד ז"ל מודה בעל דעת המקום שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה ושאלת להודיעך דעתי:
תשובות הריב״ש · חלק קפ״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.