תשובות הריב״ש · חלק ק״ע סימן ו׳

ואם יאמר אומר לא יהא אלא קול בעלמא הלא יצא קלא דלא פסיק שאהרן הסופר קדש בולארה הנזכרת ע"י אביה ושנינו בפ' המגרש (גיטין פח:) יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת ואע"פ שנמצא אח"כ שאין הקול אמת הא איכא פלוגתא בגמר' אי מבטלינן קלא אי לא מבטלינן ולפום הנהו עובדא דמייתי התם בגמ' משמע דסוגין כמ"ד לא מבטלינן אלא היכא דאיכא אמתלא בשעת הקול וא"כ צריכה גט מאהרן סופר הא ליתא דהא טכסיסיה דקלא דחיישינן ליה מפרשינן ליה בגמ' בתרי גוני דאמרי' התם אמר רבא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית מתקדשת היום ודילמ' לא איתקדשה אלא אמרו פלוני' נתקדשה היום ותו אמרינן התם אמר רב הונא אמר רב לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וכתב הרשב"א ז"ל שר"ל דאיכא קמן ראובן שאמר אני שמעתי מלוי ושמעון שאומ' אני שמעתי מיהודה והם היו עדי הקדושין והלכו להם למדינת הים ואשמעינן רבותא דאע"ג דכל חד מפום חד בלחוד קא מסהיד וליכא תרי דמסהדי מפום תרי ביחד בדבר ברור חשבינן ליה. אבל ליכא לפרושי דליכ' קמן אלא חד דשמע מפום חד ואומר שאותו חד שמע מפום חד דלעולם אין מגיעין לדבר ברור כיון דליכא אלא חד ולא הכשירו בו אלא עד מפי עד ולא עד אחד והביא ראיה מן הירושלמי וכן דעת הרא"ש ז"ל. אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דכל שבאו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת ארוסין ושמענו מפלוני ששמע מפנוני שנתקדשה פלונית מפלוני בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים הרי זה קול שמחזיק אותה מקודשת. אלו הם השני דרכים שהזכירו בגמרא בקול שחוששין לו ובכאן לא היה דבר מהם שהדרך הראשון מנרות דולקות ומטות לא היו כאן והדרך השני לא היה שיאמרו שנים ששמעו מפלוני ופלוני מפלוני עד שמגיעין ששמעו מן השנים שנתקדשה בפניהם ואפי' אם היה זה לא הוחזק הקול ההוא בב"ד ואין חוששין לו דאמרינן התם אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא ואין חולק על זה. ועוד שאפי' בקול גמור שהוחזק בב"ד פסק ר"מ מרוטנבורק ז"ל דמבטלינן קלא דהא בסור' אתריה דרב מבטלי קלא ונהרדעא אתריה דשמואל לא מבטלי קלא וא"כ קיי"ל כרב באסורי ועוד דאסורא דרבנן הוא וחומרא בעלמא אפי' כשלא העמידו דבר על בוריו לחוש לקול ושלא נעמיד אותה בחזקתה שהיתה בחזקת פנויה וא"כ כשהעמידו דבר על בוריו אי מבטלינן ליה או לא אזלינן לקולא למפסק כמאן דאמר מבטלינן קלא והנהו עובדי בגמרא איתמר אפי' לאתרי דלא מבטלי קלא והרמ"ה ז"ל כ' דאפי' למאן דאמר לא מבטלין קלא ה"מ היכא דלא אישתכח ריעותא דמבטלא ליה לקלא לגמרי אלא כגון אמתלא וכיוצא בה דצד ספק הוא ומספקא לא מבטלינן קלא דחיישי' ללעז אבל היכא דאתברר דשקרא הוא מפומא דהנך דאזלי למדינת הים דתלי בהו עקר קלא דאתו ואמרו להד"מ אי נמי בפחות משוה פרוט' קדיש אי נמי על תנאי קדיש ואנן ידעינן דלא איקיים תנאיה דכ"ע מבטלינן דלא תהא אלא עדות גמורה כי איתברר דשקרא הוא מי לא מבטלינן לה לגמרי דיקא נמי דנקט והלכו להם למדינת הים טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עלייהו ודוקא דאמרי דבר ברור דמבטל לי' קלא לגמרי ע"כ ובנדון זה הרי העידו העדים בדבר ברור שקדש בגזל ושהאב לא נתרצה בקדושין אבל נער בגדיו עד שנפלה הטבעת מחקו לארץ והנה דבר זה ברור שאין הקדושין כלום ועוד שלפי דברי כתבכם כשיצא הקול הייתם בזים לדבר ומהבילים הענין כי כשהיה מספרים לכם איך הי' הענין הייתם סבורי' שלא היו אומרי' זה אלא דרך שחוק והתול להתלוצץ ולהלעיג על אבי הנערה וא"כ אין זה קול גמור שנתקדשה בברור אלא אמתלא היתה עם הקול ותנן במתניתן ובלבד שלא תהא שם אמתלא ר"ל דכי חיישינן לקלא היינו היכא דנפיק עלה קלה דאתקדשה קדושי ודאי אבל נפק קלא דקדושי ספק כגון זרק לה קדושי' ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא חיישינן להאי קלא כלל אע"ג דכי איכא סהדי בהכי אסרינן לה לעלמא בלא גיטא השתא דלא איתחזק' מילתא אלא בקלא לא אסרינן לה ולכן מכל אלו הטעמים אין לחוש לקול ההוא כלל והנערה בולארה הנז' בחזקת פנויה גמורה כמו שהיתה קודם לאותן הקדושין של אהרן הסופר. ועל מה שכתבתם על פעולות אהרן הנזכ' הנשחתות ומעשיו המקולקלין תראו בכתב אחר מה עשינו בזה אני והחכם רבי דוראן יחד שנינו וחתמתי שמי יצחק בר ששת זלה"ה: