תשובות הריב״ש · חלק י״ד סימן ב׳

שאלה ראובן שדך את בתו כשהיא קטנה לבן שמעון במיורק' קוד' הגזרה ופסק לתת לו בנדוניא סך ת"ק ליטרא וגם שמעון פסק לתת לבנו מנכסיו בשעת נשואין אלף ליטרין ובית היה שוה אז יותר מת"ק ליטרין אחר כן באה הגזרה וראובן ושמעון אבדו רוב נכסיהם בגזרה בענין שלא יוכל שום אחד להשלים התנאין שפסקו ביניהם וגם שאחרי שעברה על שניהם ועל בני ביתם גזירת השמד ונצטרך כל אחד להביא עצות מרחוק ולעשות בתחבולות לצאת מתוך ההפכה ואולי אלו יצאו למזרח ואלו למערב על זה היה דעת שניהם שהשדוכין והתנאין ההם יהיו בטלים מעצמם אח"כ נכנס ראובן לבדו בספינה אחת המפרשת בים כדי ללכת בה ארץ ישמעאל להמלט על נפשו ולצאת מאונס השמד והניח אשתו ובני ביתו במיורקה ועמדה הספינה בנמל מיורקה ימים מספר ובתוך הימים ההם שמעון עשה תנאים חדשים עם אשת ראובן ובנו ושדכו הבחורה לבן שמעון גם עשו שבן שמעון קדש הבחורה ההיא מיד בחשאי והיא עדיין קטנה שלא מדעת אביה (ואם) [וראובן] היה עדיין בנמל והיו יכולין לשאול את דעתו ועידי הקדושין היו שני אנוסים שהם קרובים זה לזה והקורבה היא שבת אחי אמו של הא' היא אשת השני גם העד הא' קודם אלו הקדושין היה מחלל שבתות בפרהסיא אחר הגזרה שהיה כותב בעסקי האנוסים בשבתות ובמועדים ואין אונס ומכריח אותו על זה רק שהיה עושה לאהבת תועלת השכירות והעד האחר היה אוכל נבלות וטרפות עם עובדי ככבים והיה רגיל עמהם תמיד וקראו לו ואכל מזבחם ואח"כ נכנס בן שמעון המקדש בספינ' ההי' ללכת עם ראובן באשר ילך והגיד לראובן כי בתו נתקדשה לו וראובן חרה לו מאד ויהי כמחריש כי לא חשש לזעוק על זה ולהשמיע במרום קולות יען היה בספינה ומרחיק ללכת עם הבחור המקדש והבת נשארה במיורקה גם כי ירא מן העובדי ככבים שהיו עמו בספינה לפרסם שנתקדשה בתו שלא מדעתו פן יעלילום כי עדיין הם מחזיקי' בדת יהודים אבל בחשאי שלה כתבו לבנו לגעור בו על שעשה את הדבר הזה שלא מדעתו ושאינו מתרצ' בקדושין אלו ילמדנו רבינו אם יש לחוש לקדו' אלו להצריכה גט אם לאו: