תשובות הריב״ש · חלק קכ״ח סימן ג׳

תשובה דע שבענינים כאלו הכל הולך אחר מנהג הסוחרים כדתני' בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קטז:) ואין משנין ממנהג החמרין וברייתא אחרת נמי תניא ואין משנין ממנהג הספנין ולכן ראוי לבית דין לברור להם שני סוחרים אנשי אמת שיראו ויעיינו בחשבונותיהם בדקדוק ובכתבי ראובן הנשלחים לחצרון אשר אין ספק שהם בידו ואם יראו ויבינו מהם שידע ראובן שחצרון היה מוכר מן הסחורות בהמתנה ולא היה מקפיד הנה זכה חצרון להיות החובות המחוייבים לחצרון על אחריות הנכסים הנשארים לראובן ואם יפסדו החובות ההם יפסדו ליורשי ראובן ואף אם אין דרך שאר הסוחרים למכור בהמתנה ואם יבינו מתוך כתבו שהיה מקפיד בזה אז הם על אחריות חצרון ואף אם דרך שאר הסוחרים למכור כן לפי שחצרון שליח של ראובן ואין לו לעבור על דעת משלחו דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואם מתוך כתבי ראובן לא יובן לא קפידא ולא רצון אז הולכים אחר מנהג שאר הסוחרי' כדאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא עד.) גבי סיטומתא ואי באתרא דנהיגי למיקנא ממש קני והרב אלפסי ז"ל כתב בפרק הגוזל גבי אין משלחין מעות בדיוקני והיכא דשדר ליה לחברי כתבא ואמר ליה שדר לי ההוא מידי דאית לי גבך ושדרינהו ניהליה לא מחייב באחריותייהו דהכי נהגו האידנא תגרי וקיי"ל מנהגא מילתא היא והכי שדרו ממתיבתא וכתב הרשב"א ז"ל על זה וז"ל וכן אתה דן בכ"מ במה שנהגו בממונות ואפי' נהגו כן במקום אחד אתה נוהג כן במקומו כאלו הוא תנאי גמור מוסכם ביניהם ואפי' לא הסכימו בפירוש בני המדינה אלא שנהגו כן סתם הרי הוא מנהג חזק כאלו התנו בו ואפי' לא כתבו הרי הוא מן הסתם כאלו כתבו ודנין בו כאלו הוא תנאי ב"ד כיון שנהגו לעשות כן תדיר ואפי' הוא כנגד ההלכה שהמנהג מבטל הלכה עכ"ל. אמנם תחלה יש לחצרון להוכיח מה שיש לראובן להחזיר לו ממה ששלח לו ואם הותירו הסחורות ששלח לראובן על הסחורות ששלח ראובן אליו וזה בכתבי ראובן או בספרי המעשר של בגיאה ושל מיורקה לפי שאין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה או כפי הראיות שדרך הסוחרים להיות מספיקות להם ואחרי שיתברר שיש לחצרון לקבל סך מה מנכסי ראובן הנה הוא בסך ההוא כבעל חוב ויש לו לגבות חובו מנכסי ראובן וממה ששלח לביתו ואין לאשתו ולבניו לטעון שכבר זכו בהן אלא בבגדי חול שבאלו זכו כל שלקחן לשמן ואע"פ שלא לבשו אותן עדיין אבל בבגדי שבת והמועד בע"ח גובה אותן שכך כתב הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' מלוה ולוה) וז"ל אין בע"ח גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועין שצבען לשמן אע"פ שעדיין לא לבשו אותן ולא מסנדלין חדשים שלקחן לשמן אלא הרי אלו שלהם במד"א בכלי החול אבל בגדי שבת והמועד גובה אותן בע"ח ואצ"ל אם היה בהן טבעות וכלי זהב או כסף שהכל לבעל חוב עכ"ל ויליף לה הרב ז"ל לחלק בין בגדי חול לבגדי שבת מן הירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל בהלכ' (פ"ק דב"ק) גבי האחין שחלקו מה שעליהם שמין מה שעל בניהם ועל בנותיהם אין שמין שכתב ובירושלמי אפילו בגדים של בניהם ובנותיהם של רגל ושל שבת שמין ע"כ בהלכות ודעת הרמב"ם ז"ל שלכך חולקים בגדי רגל ושבת לפי שלא זכו בהן האשה והבנים שאין האב מזכה אותן להם ויש חולקין על הרמב"ם בזה ואומרים שלא אמרו אלא באחין שחלקו לפי שאין האחין גומרין ומזכין לבני אחיהם כלים חשובים כבגדי שבת אלא כל זמן שלא חלקו אבל מה שאיש מזכה לאשתו ובניו מנכסיו אפי' כלי רגל וכלי שבת מזכה להם. אמנם אפילו אלו החולקים על הרמב"ם ז"ל בבגדי שבת לא חלקו בתכשיטי כסף וזהב שהרי במתניתין דאחד המקדיש שהביאו בגמרא בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נד.) על פלוגתא דרב ושמואל בגרושה אי שמין מה שעליה לא הזכירו אלא מיני מלבוש וכ"כ הרי"ף ז"ל בתשובה. אין צריך לומר שלא זכו בשאר המטלטלין שהיה שולח לביתו כגון ספרים וכלי בית וחפצים העומדים לימכר שלא זכו בהן לא האשה ולא הבנים ויש לחצרון שעבוד בהן לגבות מהן כל מה שימצא שיהיה חייב לו ראובן ע"פ החשבונות שביניהם. אמנם לא יפה כחו להיות קודם לאשת ראובן במה שכתב לה ראובן בשטר כתובה אם זמנו קודם וגם שחצרון הוא בחובו כמלוה ע"פ והיא כמלוה בשטר וגם במטלטלין יש לה דין קדימה כיון שכ' בשטר כתובתה שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי כמו שנוהגין לכתוב בכל הכתובות. ועוד שהמטלטלין הם כבר ביד האשה ואפי' היו שוין בזמן ובשעבוד או אף אם היה חצרון קודם בזמן והוא בשטר והאשה מאוחרת ושעבודה על פה וקדמה היא ותפסה אותם לא יוציא זה מתחת ידה שאין דין קדימה במטלטלין אלא במשעבדן אגב קרקע ומש"כ הרמב"ם ז"ל (פ' י"ז מהלכות אישות) שמי שמת והניח מטלטלין ועליו כתובה ובע"ח ואין במטלטלין כדי ליתן לשניהם נותנין לבע"ח כל חובו תחלה ואם נשאר לאשה מה שתטול בכתובתה תטול ואם לאו תדחה כבר באר הוא ז"ל למעלה בסמוך הטעם מפני שהב"ח הפסיד והוציא מעותיו והאשה לא חסרה כלום וא"כ זהו בעקר כתובה ותוספת אבל בנדוניא הרי היא כבע"ח וכן באר בסמוך וגם שאין זה במשעבדן אגב קרקע שהרי יש בהן דין קדימה. ומה שטוען חצרון מן הריוח הלא מה שהרויח עם ראובן הרי נפסד הכל הקרן והריוח קודם שבאו לחשבון ומה שהרויח עם הסוחרים האחרים והיה שולח הכל לראובן הרי בעשות לו חשבון ממה ששלח לראובן וממה ששלח לו ראובן גם הריוח ההוא יהיה נכלל בחשבון: