תשובות הריב״ש · חלק קכ״ז סימן ב׳

שאלה מעשה היה בחורה אחת נשאת לבחור א' ועמד עמה כמו שמונה חדשים וישען על ביתו ולא יעמוד ונמצאת הבחורה בתולה כבראשונה ובעד זה היתה קטטה ביניהם ונכנסו מפשרים ביניהם שיעמדו יחד עוד בבית א' ארבעה חדשים כי אולי המקום גורם ועשו כן ועמדו יחד כמו ב' חדשים וירא כי לא יכול לה וברח לו למקום אחר ורבו הטענות ביניהם אח"כ נכנסו מפשרים ביניהם שיעמדו עוד י"ב חדש ואם בתוך הזמן ההוא יעשה מעשה אז טוב ואם אין שאחר הזמן ההוא שיגרש ושקרובי הנערה יעשו לו כל הוצאותיו בעת ההיא ולא אבה לעשות וזה הדבר עשו כ"פ והלכו שם נכבדים בעדו ע"ז וגם אביו שלח בעדו ולא רצה לבוא וגם שלחו לו בטחון משר העיר וגם שמו ת"ק פרחים ערבות שאם יבא שלא יעשו לו שום עכבה ולא רצה לבא כי היה רוצה לעגן הבחורה ואחר זמן היה שולח הוא כמה מפשרים שהיה רוצה לתת גט אם יתנו לו סך גדול כי אח הבחורה היה עשיר וזה שלח לאמר ע"י נכבדי הגליל כמה פעמים ואח הבחורה לא היה רוצה לתת הסך הגדול ההוא מצורף כי היה רצונם לנסות הבחור כ"פ והוא לא אבה ואבי הבחור היה עומד במקום רימנ"ו במקום שהבחורה ואמה ואחיה היו עומדים שם וקרובי הנערה כמו מורשים מהנערה היו תמיד מבקשים בביהכ"נ דייני ישראל על זאת הטענה ואבי הבחור היה בורח מזה והבחור לא היה במקום ההוא כי ברח כמש"א כי היה דעתו להשיג ממנה ממון רב ויום א' רצה אבי הבחור להעתיק דירתו מהעיר ההיא והמנהג לכל מעתיק דירה במקום ההוא ששולח הכרוז בעיר להודיע לכל שהוא יוצא מהעיר ואם יש לשום אדם תביעה עליו שיבא וישאל לו. וקרובי הבחורה כששמעו הכרוז הלכו ועכבו הכרוז כי אמרו שהי' דעתו לצאת משם כדי שיעגנו הבחורה או שישיגו מהן הון רב והמנהג לכל מי שמעכב הכרוז שהולך המעוכב לפני החצר או לפני השר ואם המעכב אינו מעכב בדין יפטרו למעוכב ובימים ההם נמצאו במקום ההוא מגדולי הקהלות ומהברורים וקרובי הבחורה באו לפניהם להתרעם על זאת הטענה והגדולים והברורים הנזכרים הכריחו לאבי הבחור שיקח בנו דיינים על זאת הטענה וכן עשו ואחר שלקחו הדיינים הלך אבי הבחור אל החצר לאמר שאין רצונו לשלוח הכרוזות כי רצונו להתעכב שם. והנה אלה הנכבדים מהקהלות קבעו להם זמן שילכו לפני הדיינים במקום א' שהדיינים יהיו שם ליום נועד ואבי הבחור והבחורה וקרוביה הלכו שם ליום הנועד ועשו בטחון לבחור שיבא שם שלא יכריחוהו לשום דבר והבחור בא שם ג"כ ובאו לפני הדיינין אשר בררו להם והדיינים היו מפשרים ביניהם שיחזרו החבור עוד זמן לראות אם יהיה לו כח והוא לא אבה ושלח מפשרים אחרים שיתנו ארבע מאות דוקאטין ויגרש מיד וקרובי הבחורה עדיין לא היו רוצים בזה עד שראו שהוא לא רצה לנסות החבור כי אמר בפיו שאם לא יעשה מעשה יהיה לו כלימת עולם ורצה לגרש ונתרצו לתת לו הסך ששאל וקודם שהובא במקום הדיינין עשה מודעא הכתובה בקונדרס החתימות וז"ל המודעא מעידים אנו פלוני ופלוני עדי חתומי מטה מה שהיה בפנינו בא' בשבת י"ז יום לחודש אב שנת ה"א קנ"ט לב"ע למנין שאנו מונין פה בעיר אנקונה היושבת על שפת הים ועל נהר פילי מי שינ"א איך בא לפנינו ר' יצחק ב"ר יחיאל ב"ר דניאל ופייסנו ואמר לנו הוו עלי עדים וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות וראיה שאני יצחק הנזכר מוסר מודעא בפניכם על ענין הטענות שטוענין עלי בילה דינה זוגתי בת מר יחיאל ב"ר יקותיאל וקרוביה שטוענין עלי שאתן לה גט מידי ואני מכריחני שאלך עמו בפאט"ו על ענין זאת הטענה כי שם נקראו הדיינים ואני חושש ומפחד פן יעשו לי כח בעל כרחי שאתן גט או שמא אהיה מוכרח נגד רצוני ע"כ אני אומר בפניכם שאם יעשו לי שום כח או אם אהיה מוכרח ליתן לה הגט שאני מבטל מעכשיו כל גט שאכתוב לה וכל דבר שאבטל מודעא יהיה בטל מעתה ג"כ שאם אבטל שום דבר שכל הבטולין יהיו בטלים והמודעא תהא קיימת ולא בטלה אם אהיה מוכרח לתת לה הגט והמודעא הזאת מבארת דעתי שאם אבטל המודעות אני הוא כמו אנוס בעבור שאין רצוני לתת לה גט בשום ענין ואנו העדים כתבנו וחתמנו שמנו בו לר' יצחק לזכות ולראיה שריר וקיים מנחם ב"ר יעקב דניאל ב"ר מנחם ע"כ. ואחר שנתרצו לתת הגט גלו המודעא לה"ר יצחק ב"ר מתתיה שנתמנה על ענין נתינת הגט וגם בקשו הסופר ועדים שיהיו נמצאים לעשות הגט וה"ר יצחק אמר למגרש שאם רצונו לגרש ברצון ולבטל המודעא שעשה והוא השיב שאם לא היה דעתו לבטלה לא היו מודיעין אותה וכמש"כ בקונדרס הראיות והחתימות ואז בטל כל מודעי דצריך וצוה לכתוב ולחתום ובפעם הראשונה ראה אבי המגרש שהיו באים אנשים למצוא עילה על הגט לפסלו וכעס עמהם והוציאם משם ואמר לכתוב גט אחר וכן עשו וצוה המגרש לכתוב גט אחר וכל מה שהיה צריך בבטול המודעות ואחר הלכו חוץ לעיר על שפת הים המגרש עם עדי הגט כי כן צוה ה"ר יצחק וה"ר יצחק הלך עם המתגרשת עד שהיו במקום נתינת הגט ובהיותם שם דודו של המגרש היה בוכה על נתינת הגט והשיב המגרש מה צורך לבכות אני נותנו בכח והשיב ה"ר יצחק מה רצונך לומר כי אין כאן כח שאין מי שיכריח אותך בזה לא שוטר ולא מושל אם תרצה לתת אותו ברצון תתנהו ואם לאו אל תתנהו. גם אם הבחורה הקפידה ע"ז כמ"ש בקונדרס הראיות והוא השיב כי רצונו לומר כי מאחר שהיא אינה רוצה אותו הוא אינו רוצה אותה וכך אמר לו ה"ר יצחק שיבטל כל מודעי וכח כמש"כ בקונדרס הראיות והוא השיב הן ואז נתן הגט כמש"כ בקונדרס הראיות ואלו הדברים חתמו אותן זמן רב אחר נתינת הגט שלשה עדים והאחד מהם ה"ר יצחק שנתמנה על הגט ושני העדים החתומים על הגט רק שהאחד מן העדים הזכיר בחתימתו שאינו זוכר אם השיב הן אחר בטול המודעות ואח"כ קמו שני אנשים הא' שמו שבתי והא' שמו אליהו וחקרו עדי הגט איך נתן הגט ואמרו לפי דבריהם שהגידו להם שאמר המגרש שהוא נותנו בכח ושר' יצחק ב"ר מתתיה אמר לו יש לך לבטל כל מודעא ותתנהו ברצון והבעל לא ענה הן אלא שנתנו לה ואמר לה הא לך גיטך ומזה עשו שבתי ואליהו שטר וחתמו בו וגם א' מערי הגט שמו שמואל ב"ר בנימין חתם בו בלשון זה אני שמואל בר"ב מורה ומקיים ומאשר כל הכתוב למעלה ע"כ. ואחר שאמרו לו שהוא חתם כנגד עדותו הראשון חזר לראות אם כן הוא ומחק את חתימתו משם ואחר איימו עליו והפחידוהו שתקצץ ידו על שמחק חתימה ומחמת אונס חזר וחתם ואחר בא בתוך הקהל ונתנצל על זה שמחמת אונס חזר וחתם וקיים דבריו הראשונים ששמע הן וכל אלו הדברים כתובים בקונדרס החתימות והראיות ואחר זה נשאלו על זה המעשה הרבה רבנים והתירוה לינשא ונשאת על פי הוראתם ויש לה בנים מזה הבעל השני כמו שנראה מטענותם ושלחו אלי אחוה רעי גם אני ואם היות לא תהיה תשובתי רק כשרגא בטיהרא כי כבר נתמלא הבית הזה אורה מאותן התשובות מן החכמים והרבנים ההם אשר נשאת על פי הוראתם אבל אמנם לבל אשיב ריקם פני השואלים גם כי קנאתי בהוללים לצים חמדו לצון הם מאין ופעלם מאפע כי לא לרצון חשבו מזמה לתת האשה לשמצה בקמיה לשמה ולשורקה לא באמת ובצדקה ולכן אענה גם אני חלקי ואלהי צדקי ישמרני משגיאות וישלים חקי: