תשובות הריב״ש · חלק קט״ז סימן ב׳

תשובה כל מה שאמרת יפה אמרת שבודאי לא היה להם ללכת חוץ לתחום בעד קבורת המת שאינו לפניהם ולא יוכלו להגיע אליו עד לאחר המועד והלא אפי' בחוה"מ לא התירו לעשות לו ארון אלא עם המת בחצר כדי שלא יאמרו שלא לצורך המת הוא עושה הארון אלא לשום בו מעות או שאר דברים ובירושלמי התירו אפילו בשוק במת מפורסם שכבר יהיה נודע לכל דלצורך המת עושין כמש"א שם כד דמך רבי חנינא חבריהון דרבנן עבדין ליה ארון בשוקא הכל מודים שלא יקוץ ארזים ודכוותה שלא יחצוב אבנים היו חצובין בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן ע"כ ואע"ג דקיי"ל כרבנן ולא כר"י דאסר אא"כ היו לו נסרים מנוסרים מערב י"ט דיחידאה הוא ולא קיי"ל כותיה אלא כסתם מתניתין וכרשב"ג דברייתא דמייתי בגמרא (מו"ק ח':) תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסים לו כסותו ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב י"ט רשב"ג אומר אף מביא נסרים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו ע"כ בגמרא ואין להקשות כיון שעשינו צורך המת בקבורה כצורך המועד למה אמרו שלא יקוץ ארזים והא תניא קוצצים עצים במועד לצורך המועד יש לומר שלא אסרו אלא מפני חשד דכיון שהן מלאכות הרחוקות מעשיית הארון עצמו אינו ניכר שהוא עושה למת וכבר באר זה הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם ולכן אם בהיות המת עמהם אסרו לקוץ לו ארזים בחוה"מ מפני שהיא מלאכה רחוקה מן המת ואיכא משום חשד כ"ש בנדון זה שהוא י"ט שני שלפני המועד שהמת רחוק מהם מהלך כמה ימים ולא יגיעו לו עד לאחר המועד דאיכא למיסר משום חשדא שלא יאמרו לעסקיהם ולדבר הרשות הם הולכין והרמב"ן ז"ל הוצרך להשמיענו שמותר ללות את המת בי"ט שני אפילו חוץ לתחום אבל בנדון זה שאין מלוים את המת שהרי אינו עמהם נראה בודאי שאסור לחלל י"ט שני בהליכת חוץ לתחום. אבל הראיה שהבאת מההיא דאין חופרין כוכין וקברות במועד היה אפשר לדחותה דהתם הוא שאין שם מת עדיין אלא שחופרין לצורך מתים שימותו ולזה אסרו במועד החפירה לכתחלה והתירו התקון משום צרכי רבים כמו שמבואר זה להרמ"ן ז"ל. אלא שהדבר ברור שהדבר ההוא שעשו הי' ראוי ליאסר והאלדים יכפר בעד כי שגגה היא וסברי מצוה קא עבדינן. ומה שנסתפקת באותו מעשה שהביאו התוספת ז"ל שאירע בצרפת וכעס עליהם ר"ת כבר נראה מלשון התוס' שאפילו ביום עצמו הי' מחמיר ר"ת ז"ל לפי שאינן בני תורה אבל התוס' כתבו שעכשיו לא נהגו לאסור מטע' זה כמו שלא נהגו לאסור בבשולי עובדי ככבים במה שאינו עולה על שולחן מלכים אע"ג דבע"ג שלהי פ' ר"י (עבודה זרה נט.) אסר רבי חייא בר אבא כד איקלע לגבלא חזא תורמסי דשלקו עובדי ככבים ואכלי ישראל ואסר להו לפי שאינן בני תורה. וכן הטעם האחר שהביא ר"ת ז"ל לאסור על ידי היהודים משום דאיכא יהודים שעושים מלאכת השרים לכתוב להם ולעשות כל צרכיהם ודמי לחברי כטעמא דרבינא הא נמי ליתא דאפי' איתא לדרבינא דחייש משום חברי שאני חברי שהם פרסיים שהיו כופין כל היהודים לעשות מלאכתן ובי"ט נשמטין מהם ואם יראו אותם קוברין מתיהם יכופו אותם ג"כ לעשות מלאכתם ולא יוכלו להשמט מהם אבל מפני יהודים מעטים הנכנסים מרצונם לעבודת השרים לא נחדל מקבור מתינו: