ולענין טענתם בהוצאות הקבורה אמת הוא שאם קדמה האשה ותפסה מטלטלין כדי כתובתה ואין הנכסים מספיקין לה ולצורכי קבורת הבעל שאין מוציאים מידה כדי לקברו והכי תניא בתוספתא של מס' כתובות (פר' מי שמת והניח אשתו שומרת יבם) מי שמת והניח נכסיו מטלטלין ויצתה עליו כתובה ובעל חוב כל הקודם בהן זכה והוא נקבר מן הצדקה ע"כ וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובה אבל כל שהיורשים קדמו והוציאו וקברוהו ממה שבידם מנכסי המת שישלמו הם לאלמנה לתשלום כתובתה זה לא שמענו אצ"ל לומר בנדון זה שאינה רוצה ביבום שאין מוציאים מן היבם אף מה שנשאר בידו מנכסי המת אבל מוציאים ממנה כל נכסי המת שתפסה זולתי מה שהוא נכר שהביאה בנדונייתא מבית אביה אף כי כל ההוצאות שעשה היורש בהליכה ובחזרה היו מוכרחות בהצלת המעות והנכסים שהיו ביד הישמעאלים ואין הוצאה בקבורת המת רק שכר המשא וכנגד ההוצאה ההיא הי' יכול לתבוע שכר טרחו ורואה אני כי טענות האלמנה לא בצדק ולא ביושר כי אם נפתולים ומעקשים ורע בעיני על לא כתבת שאלה זו סתם בשם ראובן ושמעון יען נאשתרוק קאף אהובי אבל האמת אהוב יותר:
תשובות הריב״ש · חלק ק״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.