תשובות הריב״ש · חלק ק״ב סימן ד׳

ולענין מה שתובעת אשת שמעון הצדא"ק לבעלה בחייו אחר שגדלה ומת אביה אם יש לשמעון עדים שהתנו ביניהם שהצדא"ק לא יבוקש מחיים אלא אחר מותו כי אין כונתם בצדא"ק רק שתהיה זכותה בדיני האומות כמו שבא זה בשאלה הנה אין בתביעתה ממש שהרי כיון שהיא היתה קטנה והאב זכאי בבתו ובידו למוסרה למי שירצה וגם שהי' הוא פורע הנדוניא הנה היה בידו להתנות עם הבעל כל מה שירצה ולא נתחייב הבעל בצדא"ק אלא על דעת התנאי ההוא ואע"פ שכשקיים הצדא"ק בפני הערכאות קיים סתם אין בזה חשש ולא דמי לההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין לא אמר דאמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין מט:) דהוו להו דברים שבלב ואינן דברים והמכר קיים אע"ג דלא סליק דהתם לא התנו בזה מתחלה אלא שגלה בדעתו שכדי לעלות הוא מוכרם וכיון שלא אמר כן בשעת המכירה הוו להו דברים שבלב אבל זה שהתנה בפירוש עם האב שהוא בעל דבר בזה שיעשה לה צדא"ק כדרך שהערכאות עושין שאין כותבין שם תנאים אלא כותבין סתם אבל יהי' תנאי שלא יבוקש אלא בעת גביית הכתובה אין ספק שהתנאי קיים ועל דעת התנאי ההוא נתקיים הצדא"ק ולא בזולתו ואף אם אין עדים לשמעון בזה התנאי הנה השטר שעשה לו ראובן מן התנאי הזה שאם תתבע לו הבת שהוא יהיה חייב לשלם לו גם הוא ראיה על התנאי אם נעשה השטר ההוא אז בשעת קיום הצדא"ק או קודם לו שכבר נראה שאין כונתם בצדא"ק אלא לאחר מיתת הבעל אלא שעכ"ז פן תתבע האשה בערכאותיהם שלא כדין והערכאות לא יחושו לעדים יהודים ולא לשטר העשוי בגופן שלנו לזה נתחייב ראובן לשלם לו אבל אם הצדא"ק נתקיים תחלה ואח"כ עשה ראובן השטר לשמעון ואין כאן עדים על התנאי הנה כבר זכתה הבת בצדא"ק כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואין כח בשטר ההוא לבטל זכות הבת בצדא"ק ויכולה לגבותו מחיים. אמנם מה שטוענת האשה שתגבה הצדא"ק וגם תשאר כתובתה קיימת ותגבה אותה לאחר מותו אין בדבריה כלום שהרי משנה שלמה שנינו בפ' הכותב (כתובות פט:) הוציאה גט ושתי כתובות אינה גובה אלא אחת ומתבאר בגמ' שאם הן שוות גובה באחרונה והראשונה בטלה כדאמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה אחר זה בטל שני את הראשון אבל אם יש תוספת איזה דבר באחרון מן הראשון לא בטל שני את הראשון דלתוספת כתביה וגובה באיזה מהן שתרצה ומ"מ אינה גובה אלא אחת מדלא כתב לה צביתי ואוסיפית לך כתובה זו על כתובה ראשונה כמו שפי' רש"י ז"ל וכמו שמבואר בפ' נערה שנתפתתה (כתובות מד.) וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ' י"ו מהלכות אישות) ובנדון זה ג"כ אף אם שתיהם ביום אחד האחת נכתבה ראשונה ואם היתה כונת הבעל שתגבה שתיהן היה לו לכתוב צביתי ואוסיפית וכו' ומדלא כתב לה הכי אין לה אלא אחת ומ"מ אע"פ שהן שוות כיון שיש לה זכות באחת יותר מבאחרת שהרי בצדא"ק יש לה זכות על הכתובה לגבותה מחיים ובכתובה יש לה זכות על הצדא"ק לכמה דברים שהם מתנאי כתובה שאע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי משא"כ בדיניהם בצדא"ק וגם אנחנו לא נזכה לה בצדא"ק יותר מהם ולכן זכות שניהם קיים ר"ל או זה או זה ויש לה בחירה באיזה שהיא רוצה ואם גבתה הצדא"ק הנה כתובתה בטלה כיון שהסך שוה לסך הצדא"ק ובזאת העיר שתושבי הארץ עושים צדא"ק כך הם נוהגים כשגובה הצדא"ק תנכה מסך הכתובה כשעור הצדא"ק: