תשובות הריב״ש · חלק ק״ב סימן ב׳

שאלת ראובן השיא בתו בעודה קטנה לשמעון ובעת הארוסין התנו ביניהן תנאים ומכללן שאם מתה האשה בלא בנים יחזרו קצת הנכסים לבית אביה והתנאין נתקיימו בעודה ארוסה כדרב כהנא דאמר בפ' הכותב (כתובות פג.) נחלה הבאה לאדם ממקום אחר וכו' ופסקו ההלכות דלית הלכתא כרשב"ג דאמר תנאו בטל מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים ומכח הירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל בהלכות. וכדי לצאת מידי ספק אם לפסוק כדעת הרי"ף ז"ל שנראה מדבריו שאפי' לאחר הנשואין תנאו קיים כמו שהבין הרמב"ם ז"ל מדבריו או כפסק הרמב"ם ז"ל דלאחר הנשואין תנאו בטל משום דכתיב לחקת משפט כמ"ש (בפ' כ"ג מח"א ופ' י"ב) ולזה הסכימו לקיים תנאם קודם הנשואין וזולת תנאי זה התנה שנתחייב שמעון לעשות הצדא"ק זולתי הכתובה שנעשה כדת וכהלכ' ונתחייב ראובן בשבועת האלה וקנו מידו בכל תוקף שלא יבוקש אותו צדא"ק בחיי שמעון כי אין כונתם בעשייתו אלא לפי ששטרות של ישראל אין עולין בערכאות של ישמעאל שאם תצטרך בתו לגבות כתובה בפני אומות העולם שיהיה זכות בתו קיים בצדא"ק ולא חלילה לשום זכות אחר והנה טופס השטר נשלח בטופסים אחרים. והנה מת ראובן וגדלה הבת ותובעת הצדא"ק לבעלה בפני אומות העולם ואומרת כי היא כבר זכתה בו בהיותה קטנה ושאם אביה נתחייב לבעלה שילך לדון עמו או עם יורשיו ושגם אחר מיתת בעלה תתבע הכתוכה מצד אחר בזולת הצדא"ק ובו תזכה בחייו ובשאר זכיותיה שכל לבוש שיעשה לה הבעל הם שלה אפי' שוים אלף דינר זהב ולא תקבלם בחשבון וגם אחר מותו יש לה חלק בירושה ואומרת שהצדא"ק והכתובה סך שניהם שוים וזמנם ביום אחד. נסתפק לך אם האשה זוכה יותר ממה שזיכה לה בעודה קטנה. ואם לא זכתה יותר באיזה דרך תדונו כנגדה להציל הבעל מהצדא"ק שתובעת בדין האומות וגם אם עשתה מורשה אם תדינו כנגדו ובמה. וכן אם היה צד שאביה חי ויתבענו שמעון להצילו מתביעת בתו כאשר נתחייב והתרה בו על שבועתו והוא טוען שאין לו במה יפרע והוא מפורסם שדבריו נכונים מה יהיה דינו אם יחרימוהו עם היות שאין כח בידו להצילו דנימא קנוניא עשו או יקובל התנצלותו אחרי היותו אמתי: