תשובות הריב״ש · חלק ק׳ סימן ג׳

ועתה נשאר לבאר אם נפי דין התלמוד שהבעל חייב באחריותן בכל ואין האשה נוטלת כליה אלא בשווין עכשיו אם הבעל או יורשיו יכולין לכופה ליעול כליה בשווין עכשיו אם היא אינה חפצה בהן ושואלת מעות בעין והיכא שאין לבעל מעות בעין ואינו אמוד בכך שיכול לפרוע לה הנדוניא במעות בעין נא תבעי לן שאין ספק שיכול לכופה ליטול כליה בשווין עכשיו שאפי' שאר המטלטלין שלו יכול להגבות לה בשומא כל שלא אמרה כלי אני נוטלת דלא עדיפא היא בנדוניתא מבעל חוב דעלמא שהלוה מעות בעין ונחת אדעתא דזוזי דאי לית ליה זוזי ללוה מגבי ליה מטלטלי בשומא ואפי' סובין דלא אמרינן ליה ללוה זיל את טרח וזבין אלא היכא דאית ליה זוזי ותולה אותן בכותי או שמעלים אותן מבית דין והוא אמוד בכך כדאיתא בפרק הכותב וכן נמי בריש פר' שור שנגח (בבא קמא מו:) אמרינן אי ליכא לאשתלומי מיניה לשקול תורא בזוזי דאמרי אנשי ממרי רשותך פארי אפרע כמ"ש זה ר"ת ז"ל והסכימו כל האחרונים דשלשה דינין חלוקין הן דבנזקין אע"ג דאית ליה זוזי יכול להגבותו מטלטלין או קרקע בשומא וב"ח אי אית ליה זוזי יהיב זוזי ואי לא יהיב מטלטלי ואי לית ליה מטלטלי מגבי ליה קרקע וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פרק י"א מהלכות מלוה ולוה) ולשכיר אע"ג דלית ליה זוזי יהיב ליה זוזי דאמרינן ליה לשוכר זיל את טרח וזבין ולא אמרינן ביה ממרי רשותך פארי אפרע כדאיתא בפרק הבית והעליה (בבא מציעא קיח.) כי תבעי לך היכא דאית ליה זוזי לבעל דאין יכול לסלקה בשאר מטלטלין אם יכול לסלקה בכליה שהכניסה לו. ונראה שהדין עמו דכיון שהכלים ההם הם מיוחדין לה והיא משתמשת בהן ומבלה אותן והבעל אינו רשאי למכרן כדאיתא בברייתא ולדעת כל האחרונים ז"ל אף אם מכרן אינן מכורין אע"פ שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל מכ"מ אף לדעתו אינו רשאי למכרן וגם נוטנתן בלא שבועה כדאיתא בפר' אע"פ (כתובות נה.) א"כ הרי הוא כאלו הם אפותיקי ומשכון בידה ועדיף מאפותיקי דאלו באפותיקי בעל חוב דעלמא מצי לסלוקי בזוזי והכא לא מצי לסלוקה בזוזי אי אמרה כלי אני נוטלת לרב יהודה דקי"ל כוותיה ובפ' השולח (גיטין מא.) מוכח דאפותיקי סתם אינו גובה משאר נכסים אא"כ שטפה נהר וא"כ כ"ש בכאן שיכול לומר טלי כליך בשווין אלא שאם פחתו או הוזלו פחתו לו כמו שקבל עליו וצריך לשלם לה הפחת במעות אם יש לו דהויא לה במותר כבעל חוב דעלמא וכן אם אינן עושין מעין מלאכתן הרי הן כאלו נגנבו כדברי הגאונים ז"ל ואינה נוטלת הבלאות שהרי אין בהם משום שבח בית אביה מעתה וכן הוא אינו יכול לכופה ליטלן בשווין כל שיש לו מעות בעין והרי הן כשאר מטלטלין שלו שאין להגבותן לה אלא בשאין לו מעות בעין דאז יכול להגבותן לה ואפי' סובין זהו מה שנ"ל בזה לפי דין התלמוד אמנם אם יש מנהג אחר פשוט בעיר הולכין אחריו זהו מה שנראה לי וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: