תשובות הריב״ש · חלק ק׳ סימן ב׳

תשובה לפי הנראה אתה תופש בעקר הוראת הגאונים ז"ל שהביא הר"ם ז"ל (פכ"ב מהלכות אישות) שהאשה יש לה לקבל כליה בשומתן הראשונה ואף אם נפחתו כל שעושים מעין מלאכתן ולדבריהם פשוט הוא שאף אם אין האשה חפצה בהם יכול הבעל או יורשיו לכוף אותה ליטלן בשומתן הראשונה שהכניסה אותן לו בה שהרי דעתם ז"ל הוא שלא קבל עליו הבעל את השום להתחייב באחריותן ביוקרא וזולא ולא בפחיתתן כל שעושין מעין מלאכתן ולא נתחייב באחריותן אלא היכא דנגנבו או נאבדו או שאינן עושין מעין מלאכתן דהוי דומיא דנגנבו דהא ממתני' ילפינן לה דקתני בעבדי צ"ב אם מתו מתו לו וס"ל דדוקא דמתו או דומי' דמתו כמ"ש זה בהלכות הריא"ף ז"ל לדעתם אמנם כבר נדחו דברי אלו הגאונים ז"ל לפי דין התלמוד מדאמרינן בגמרא גבי ההיא דכהן ששכר פרה מישראל וכו' נהי דחיי' באונסיה בכחשה וביתרות דמיה מי מיחייב מכלל דלגבי צ"ב מיחייב בכחשה וביתרות דמיה ולהכי אכלי בתרומ' כמ"ש זה הריא"ף ז"ל גם הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל הוסיפו ראיות לדחו' הסברא ההיא דהא יתירות דמי' לבעל מדקתני מתני' אם הותירו הותירו לו וכן נמי בההיא דהכניסה לו ב' כלים והוקרו וכו' וכיון שכן הדין נותן שיהו באחריותו לפחיתת דמי' ולא שחלקה האשה בחסר וביתר כמ"ש זה לרמב"ם ז"נ לפי המנהג ועוד דלהכי מקרי צ"ב לפי שאחריותן עליו לגמרי כדאיתא בב"מ (ע:) ואיתא נמי בבכורות (טז:) אי דלא קביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית להו ועוד דגרסינן בתוספת' הכניסה לו עבדים הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים כלומר אם הכניסתן בשומא בדמים נוטלתן בדמים ובין שהשביחו או שהכסיפו הכסיפו והשביחו לבעל ואם לא הכניסתן בדמים אלא סתם נוטלתן כמו שהם אם השביחו השביחו לה ואם הכסיפו הכסיפו לה הנה נתבאר שדברי הראשונים ז"ל נדחו לגמרי לפי דין התלמוד ודברי הריא"ף ז"ל קיימין גם הר"ם ז"ל כן דעתו שהרי הביא למעלה בזה הפ' ההיא דהכניסה לו שני כלים והוקרו וכו' שמזכיר בה שהשבח לבעל וא"כ גם בהוזלו ישלם הבעל כמ"ש הוא ז"ל בסוף הפרק לפי המנהג ולא הביא הרמב"ם ז"ל הוראת הגאונים ז"ל אלא לומר שנהגו כן על פי הוראת' והנושא סתם על דעת המנהג הוא נושא כמ"ש זה גם כן הריא"ף ז"ל ולכן אין האשה נוטלת הכלים לעולם אלא בשויין עכשיו אא"כ נהגו כן ע"פ הוראת הגאונים ז"ל ואם לא פשט המנהג ההוא ביניהם אין דנין אלא כדין התלמוד ואף אם דרכם לדון על פי ספרי הר"ם ז"ל שהרי הוא לא אמר זה מפני הדין רק מפני המנהג ואע"פ שכתב שמנהג פשוט הוא אולי היה זה בדורו ובגלילותיו ולא שפשט בכל העולם כמו שראינו זה בעינינו שלא נהגו כן בכל מלכות ארגו"ן וכ"כ בפירוש מגיד משנה וכבר כתב הוא ז"ל בפ' שאחר זה שיש מנהגות רבות בנדוניא חנוקים זה מזה וכן בגבית הכתובה והכונס סתם כונס כמנהג המדינה וכת' בסוף דבריו ובכל הדברים האלו וכיוצא בהו מנהג המדינ' עקר גדול הוא ועל פיו דנין והוא שיהי' אותו מנהג פשוט בכל המדינה ע"כ א"כ באר שאם אין המנהג פשוט בכל המדינה אין הולכין אחריו כנגד דין התלמוד ואצ"ל אם לא נודע שפשט בה המנהג כלל או בעיר חדשה שאין בה מנהג ואין זה כנגד הרמב"ם ז"ל אבל מסכים לדעתו: