תשובות הר״י מיגאש · חלק ק״נ סימן ג׳

ומה ששאלתם ואמרתם אם נתחייב ראובן זה להוציא וליתן כתובה אם הוא חייב בין בעיקר בין בתוספ' או אינו חייב כי אם בעיקר בלבד. דבר זה ראינו בו מחלוק' בין מי שקדם מבעלי הוראה ז"ל ורבינו הרב ז"ל הי' מסופק בזה. מ"מ מה שנוטה דעתינו אליו אחר העיון הוא מה שאנו זוכרים אותו עתה וזה שמה שאנו מחייבין אותו להוציא וליתן כתובה לא יהיה אלא באחד משני דרכים או שיהיה הוא בלתי מודה שאינו יורה כחץ ולא נתברר עליו זה בבדיקת נפשיה באיתת' אחריתי והוא מדמה בדעתו שהוא יכול להוליד ואין לו יכולת לעמוד בסיפוק שני נשים שהיה אז מחוייב מן הדין לגרש אותה ולפרוע לה כתובתה מבלתי שתתבענו היא בכך. או שיהיה שכבר היה לו בנים מאשה אחרת ואח"כ נשא אשה זו השנייה ושהה עמה עשר שנים ולא הוליד ממנה וטענה עליו שאירע לו חולי ונעשה אינו יורה כחץ בין אם היה מודה בזה בין לא היה מודה שאינו מחוייב מן הדין לגרש אותה ולישא אחרת הואיל וכבר קיים מצות פריה ורביה. או שכבר נתאמת עליו שהוא אינו יורה כחץ אם בהוראתו כזה או בבדיקת נפשי' באיתת' אחריתי בין היו לו בנים מאשה אחרת או לא היו לו שהי' אז בלתי מחוייב מן הדין להוציא וליתן כתובה הואיל ואינו מקוה להוליד מזולתה אבל יתחייב להוציא וליתן כתובה אם היא תובעת אותו בזה בטענת בעינ' חוטרא כו'. א"כ נאמר שמי שיש לו בנים מאשה אחרת אם נתברר עליו שהוא אינו יורה כחץ אם בהודאתו או שנשא אחרת אח"כ ולא הוליד גם ממנה שהיה בלתי מחוייב מן הדין להוציא וליתן כתובה אבל נתחייב בזה אם היתה היא תובעת אותו מה אם היתה שותקת ומוחל' לא היינו מכריחין אותו שיוציא ויתן כתובה. אם כן ראוי לומר כאן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעת' למשקל ולמיפק לא אקני לה ולא דמי לאומר איני זן ואיני מפרנס והמדיר את אשתו מתשמיש המטה וכל שאר אותם הדרכים שנאמר בהם יוציא ויתן כתובה שהוא חייב בין עיקר בין תוספת. דהתם הוי איהו מורד והדבר שלסיבתו נתחייב להוציא וליתן כתובה שיהו בידו לתקנו אם ירצה והיה בידו שלא לעשותו מתחלה אם רצה א"כ ראוי לחייבו בין תיקונו ולא היה בידו מתחלה שלא יהיה אבל הוא אנוס בו ואומדן דעתא הוא שאם היה משער בעצמו שהוא על זו הדרך ושהדבר יכריחנו להוציא וליתן כתובה לא היה כותב לה מה שכתב מהתוספת.